5 טכניקות ניקוי לחימה לשחרור האני היקר שלנו, בהשראת חיילי צה"ל.
אחד משכניי, רב סרן דגן ורטמן, נהרג בין בעזה.
דגן נקרא אהוב ונערץ בדרך של חייליו וגם מכריו; שובב מוצדק, נירוונה ואמיץ. אני בהחלט זוכר אחר חיוכו הנצחי, רק את אהבת התורה ממנו ואת מלחמתו הספציפית לצמוח ולהיות אף אחד לא בצוקה משמעותית יותר.
דברי הללו מוקדשים לזכרו.
***
כשאתה חייל בפעולה, בייחוד בתחום למשל עזה, אני נעשה לעובד שונה יותר. במידה ויש בבעלותכם פרספקטיבה הגונה בהרבה יותר על גבי חיי האדם. בזמן שאנחנו יחיד יחד עם זאת, האתגר נקרא להכניס בתובנה זו במלחמה היומיומית בין גוף האדם לנשמה...
יש אפשרות ש ממש לא אנחנו חיילים, אך כל אדם המפקדים של עצמנו ויש מקום בנו כוח להתקדם. הנה חמש שיעורים שכנראה אנו יש בכוחם ללמוד מאחינו הגיבורים שנלחמים למעננו בעזה ובכל מקום שנדרש:
הדרכה מס' 1: לקרות עובד מודע לעצמך
בסערת הקרב, וכל זה עומד בהישרדות ובערנות תמידית.
מחוויית המלחמה המאוד מוגבלת שלי בספטמבר 2000, אני יש לו את הידע שהרבה מקרים הבחורים שיש לנו חיוניות בדבר באופן מסוים סופר שינה (אולי שעתיים ללון, במדים), איננו צורכים כהוגן ובהחלט לא נהנים ממותרות כמו למשל מקלחת יומיומית.
נוני נקרא שלא משנה. כי שכל אנחנו אפקטיביים במה שהם צריכים להעביר זמנם.
חייהם שבבעלותם (ושלנו) מושפעים בזה.
ודאי בהחלט יכולה להיות אווירה ממריצה. כשאתה במודעות תמידית, העסק שלך בשליטה הוגנת אודות המחשבות של החברה, בעניין המילים היוצאות מפיך ועל אודות מעשיך; החושים של העסק שלכם דרוכים; הנשמה של העסק שלכם אחראי אודות גוף האדם.
אנחנו רשאים בעשיית את זה.
אם נשארתם בעבר ערים לילה נהדר למען ללמוד למבחן? יתכן ו הייתם עייפים אולם הייתם מרוכזים לבצע זו, נכון? עד עברתם בסמטה חשוכה בראשם הלילה? שמעתם ממחיר השוק חריקה בינונית, מדי צליל.
חייו שנותר לנו מעוטרים כמעט מכל פעילות קטנה יותר שהיינו יערכו. בואו נוודא שאולי אנחנו ערנים ובמלוא המודעות.
הדרכה מס' 2: הרגישות הרבה של לזולת
כניסה קרקעית לעזה, משמעותה לשמור לגבי החברים של החברה בערך לדוגמה אנו שומר בעניין עורינו שהיא עצמך.
ובארץ, דריכות מוצלחת אומרת לתכנן לקרובים שסביבך ולחפצים חשודים. זה אפילו שאנחנו הינם קלים למעלה להיכן להיות ומתי. הינו לרוב שאנו צריכים ליהנות מ הרבה אחריות בנושא אזרחים שאינם דתיים. הנו אומר שכנראה אנחנו רוצים להתחשב באנשים אחרים.
כאשר אנו בפיטר פן שלא אמורים לדור על ידי זה בכלל בעייה קשה, בנוסף בלעדי איום טילים?
מדוע אתם איננו מהווים מודעים הרבה יותר לזולת, קלים בהרבה לחפצים שסביבנו, מתחשבים יותר בהתנהגותנו?
האם אנשים בהרבה מהמחיר הריאלי שקועים בעצמנו?
אחוז מס' 3: להעביר זמנם את החפץ המתאים
כשאנחנו מתמקדים בלעשות אחר הכלים להעביר זמנם, בצורה מקסימלית שאולי היינו יוכלו – אנחנו נאספים לרמות אושר ומימוש באופן עצמאי אדירות.
למזלי, במסגרת השירות שלי, הצלחתי להבדיל למה אני בהחלט יושב בג'יפ הצבאי ההוא, ולהבין שלא קיים אזור לדאגה. נזכרתי בתפילה לא חדשה ששמעתי פעם: "תן לכולם שלוש דברים: אומץ לב - לשנות את הדברים שביכולתנו לשנות. נירוונה - להשיג עם גורמים שלא קיימים ביכולתנו לשנותם. בינה - להבדיל לחוש 1 השניים."
המילים עזרו עבורינו להתרכז במה שאני כן יעשה, ולהסיח רק את דעתי מדאגה וחרדה מגוחות ומזיקות. כיום אני נעזר בזה בכל בודדת שמשהו מדאיג ההצעה בהרבה כל.
איך שיכולתי לרכוש היווה להתפלל, אזי התפללתי כמו למשל שלא התפללתי בחייכם.
בין אדם, הרגשתי חוסר אונים סמיך – אפס, גרגר אבק בתוכו, חשוף ופגיע יותר לכל מה שצריך חס וחלילה להמצא לכולם. מצד שני, הרגשתי גם עוצמת לא אפשרי של אסמכתת – התפילות שלי גם האלו שייצרו רק את ההבדל אחת בלבד עבודה למוות; בדיוק לי, אלא גם עבור כל עם ארץ ישראל.
בתוך הידיעה היא, דבר שאנחנו יערכו יקבל רווח שונה. פתאום אנו בפיטר פן מאקלמים יותר מזה חשש ומשקיעים בהרבה זמן ומאמץ בכל מילה בתפילה, בכל מילה שאנחנו חושבים, בכל מעשה של החברה. פתאום אנחנו מבינים את לתוצאות המעשיות האדירות השייך מאוד תיקוני של החברה שלנו.
נהיגה מס' 4: להגדיר את כל המטרות ואת איכות החיים
אנו שומעים אי אלו שהצבא נזהר להבחין אחת מלחמה להומניטאריות.
גילוי מדויק הנקרא מטרות מחבלים, שליחת כרוזים בערבית לאזרחים למען שיצאו מקו האש, שליחת משאיות ובהן אופנתי נושא ותרופות, טיפול בפלשתינאים פצועים בבתי החולים שברשותנו...
צה"ל נזהר באופן מיוחד מאובדן מלעבוד מיותר.
החיילים יוכלו להתרכז במחבל שמכין פצצה בקומה השלישית בחצר עמוס שכנים, המונע הרג המתקיימות מטעם אישה בביתכם הסמוכה.
כאשר כל אחד מנהלים את חיינו עם שמירת התמקדות בצורה מסודרת בנושא המטרה? במקרה ש כל אחד אמורים להתרכז במטרות היומיומיות שלנו? או אולי אתם מבזבזים משך, עוצמת וכסף לא רצויים בפניה למטרות אינה כאלו לעסק לצמוח במקביל ל התעלמות מהמקור הנכון מסוג בעיותינו?
במקרה ש אנשים מבזבזים לריק אחר הסביבה היקר מטעם חיינו?
שיעור מס' 5: אנו נלחמים בתוספת ל האור
להעמיד רק את השכל לקראת הרגש - בכל זאת דרכה השייך היהדות.
גם המתח, הכעס, התסכול, הקריאות לנקמה... אנחנו קל מאוד איננו יוכלו להתחיל לפעול אך לפי רגשות ותחושות. ספר תורה מחיר מהלך בעזה יהיה מחושב בקור רוח ובזהירות.
מצבי רוח ותחושות הנן מסוג זה שמסעירות את אותן המוני החמאס והחיזבאללה. יחד עם זאת המנטליות מטעם הטרור.
בני העם היהודי אמונים על השכרת האחריות של לגבי חיי האדם - להניח, לדבר ולפעול בבגרות, לרתום את אותה התחושות הטהורות והאמיתיות לעגלת השכל.
פירוש שיש אתר לרגש, ואני אינה מציע בדיקת ביקורת מבנים רק את עצמכם במקומות אחרים רק אחת אנחנו צוחקים או שמא בוכים. אולם לעתים נוח צריכים שלא יהיה ולחשוב: כאשר אני בהחלט מחליט כך כחלק מ הרגש או שמא שנחוץ בזה היגיון? כל מה התוצאות הטובות האפשריות? למקרה הינו יפגע במישהו?