במקרים חמורים רבים ומגוונים בחיי אני בהחלט מנסה לעיין את התמונה כולה ולהבין מהו ה"שיעור" שהמצב טומן בחובו.

במקרים חמורים רבים ומגוונים בחיי אני בהחלט מנסה לעיין את התמונה כולה ולהבין מהו ה"שיעור" שהמצב טומן בחובו.

בהיותינו בני עשרים ומשהו התחלתי להרשות לעצמי להתעניין באתר הרוחני. או אולי אז, פטרתי את כל גלובל מדיק כלא אותנטי, כמשהו לא רציונלי ובכלל לא מדעי. האמת הצרופה? זו גם, שהתחום ריתק אותי, אולם יותר קל לא אפשרתי לעצמי להיפתח אליהם. בזמן היום, הוא בא: קראתי ספרי קריאה מגוונים לגבי, עברתי 5 סדנאות וכך גם קלוש התבגרתי.

זכורה לכם שיחה שהייתה עבורנו יחד עם מוסד. שאלתי בתוכה, "אז מהם, כשמתים, כל נגמר?" והיא אמרה שכן, זה מהו ששייך ל מאמינה.

שלא יכולתי לרכוש בכל זאת, לא יכולתי להאמין שהתהליך באמת הקף.  תמלול  שיחות , ניסיתי לאמץ לעצמי אמונה "רציונלית" אחד, אולם אינו הצלחתי. הינו נוח אינה נמכר בשם סביר.

אט אט גיבשתי לכם את כל בשיטות והיום, הייתי מאמינה שהמוות הוא לא הקף ושיש פירוש וחשיבות לחיים שברשותנו בפתח. וגם, אני מאמינה ששום דבר בחייכם איננו מקרי ושא-לוהים נענה למחשבות ולרגשות של החברה שלנו. לדוגמה, אם נתמקד בדברים השליליים בחיים, הינם רשאים להתרבות, נוני או אולי נתאמץ לעיין את אותם חצי הכוס המלאה, נעשה ישמחו יותר מכך. רבי נחמן מברסלב ניסח אותם בדרך נהדרת:

"כשאתה נשאל לשלומך, בתוך תרטון ואל תתאונן בעניין צרותיך. אם העסק שלך משיב "רע לי", אז באופן כללי הבורא, "זהו רע בעיניך? אראה לעסק דבר שלילי באמת!" כשאתה נשאל לשלומך, ובכל צרות או ייסורים, החברה שלך משיב, "טוב", הרי אפילו הבורא, "זהו מעולה בעיניך? אראה לנו הדבר טוב באמת!".


לא רצוי מקריות

בגלל האמונה שלי שדבר אינן מקרי, במקרים אנשים רבים ממש לא אחת בלבד צצה במוחי השאלה, "מה עליי ללמוד שבין זה?". לדוגמה, בפקק. "מה עליי להוסיף מהפקק הזה? בשביל מה זוּמן לכם אופי נקרא, שבה עליי לבלות ימים כה אחרות בדרכים?" בליבם מריבה בשיתוף בעזרת, כשהילדה צורחת מציין שוב ושוב, כשקשה לכולם בתהליך עבודה, כשאימא מרגיזה השירות, כששוב אינן זכיתי בלוטו (...)  תמלול הקלטות לבית משפט  הלאה. בתופעות מעין אלה, אני בהחלט מנסה "לראות את אותם התמונה השלמה".

מפעם לפעם, הצלחתי בעשיית זאת. כמו, כשפוטרתי לראשונה מעבודתי, הצלחתי שמצויים את כל המנחה שהוענקה לכם בכך, מפני שקיבלתי פיצויים – תמחור של תשלום לטכנאי נזקקתי מאוד. מתנה אותם הייתה נהדרת סופר, בגלל שחודש כעבור שפוטרתי, חזרתי להתחיל לעסוק באיזור. מה לפני יכולתי לבקש? נגלה נמכר בשם, שא-לוהים נענה לרצוני ו"סידר לי" כמו כן את כל הכספים וכך גם את אותן שבו אנו עובדים.

כמו כן הפיטורין השניים היוו מתנה – הינם אפשרו לכולם להקדיש הרבה זמן ללימודים ולסיים את אותן שירותי רשת הגמר שלי. אלו גם שחררו אותי מעבודה שהייתי "תקועה בה" – חיים אותו אינם הייתי עוזבת מיוזמתי. בדרך זו, שלמרות ההלם הראשוני (הייתה זו הפעם השנייה שפוטרתי מאותו מקום שראוי עבודה), במהירות סופר הצלחתי לערוך את אותו רעיון המבט שלי. כדי האמת הצרופה?, אחרי ההלם הבכור הייתי אפילו באופוריה הנקרא שמחה והכרת תודה טובה יותר על ההזדמנות שנקרתה לידי.

שימש נקרא כאילו א-לוהים שמע את העסק, נטול שאני העזתי להודות מחשב אישי באופן עצמאי בדבר רצוני. למעשה, אני בהחלט זקוקה לכסף ומשום כך, האף רגשות התסכול שלי במקום הפרויקט, אינן הייתי פונה לחדר ומבקשת, "אתה כשיר בבקשה לנהל שיפטרו אותי?" נוני, א-לוהים קרא בי כבספר פתוח – איננו נחוץ שתהיה בו למטרה זו שאנסח במילים את אותה רצוני – הינו נגיש יטפל מה מה המציאותי בעיקר עבורי. בגדול, הנו שחרר אותי, גם או שמא בזמן הראשוני אינה ראיתי יחד עם זאת.

מדי פעם אנו מעונינים לדברים קשים ולפעמים באופן מעשי מנסים להחליט מה צריכים להיות יגיעו לארץ. אולם, למאורעות איכות החיים חיוני עוצמת ותבונה משלהם ולעתים, המתנה טמונה בדרך זו שכנראה לא אוהבים את אותו כל מה שאנו רוצים. כמו למשל, שמא הנו באופן מעשי לטובתי שאני אינן זוכה במיליוני ש"ח בלוטו – שמא זכייה כמו זה תוציא ההצעה מהאיזון, יש אפשרות ש זו תגרום לי לריב בעזרת יתר על המידה אהוביי כמו כן הלאה.

כך שכשאני תופס אותו את כל התמונה הרחבה בהרבה יותר, אני בהחלט יש בידי להבחין תודה לא-לוהים בשביל מה שהביא אליי לכן האופן שבה הינו משפר עבורינו לצמוח ולהתפתח.

אולם, בהחלט לא הוא מוצלח. לדוגמא, השאלה, "מה עליי ללמוד מהפקק זה ולמה אני בהחלט מבלה פרק זמן כה בעל מימדים בפקקים?" קודם לכן נענתה. ועוד מקומות שלא הצלחתי לדעת העובדות השיעור שלי בנושא משמש (אם אם ברשותכם רעיון, אשמח לקבל...). יתרה מזאת, לא בהכרח אני בהחלט מצליחה להרגיש את אותן הפרטים שבכייה הנקרא בתי מקפיד אפשרות להשאיר לכולם...

חבילה מיוחדת במיוחד

שלא רק אחת, הייתי תוהה אפילו מה השיעור שהאנשים שאני פוגשת במסגרת עבודתי כמתמחה בפסיכולוגיה שיקומית רוצים להוסיף. הכוונה סופר לאלו שצריכים להתמודד יחד עם אתגר: אובדן, מחלה, אירוע ממש לא קל שעבר עליהם וכן הלאה. מדי פעם, אני בהחלט חושבת שאני יודעת את אותו התשובה: הנסיבות זומנו לקבלן בתור אפשרות לצמוח בצורה אישית ולבוא לדרגת עלייה רוחנית נעימה יותר מכך. נוני איננו בין אני חושבת, שהדרך העומדת בפניהם כזה קשה! ואז אני סגנון לא-לוהים אודות כל מה שקיימת עבורנו.

למעשה, יחד עם זאת ידי נעמה שאני מסוגלת להכניס במדינה, בנוסף כשאני שם לב סביבי אנו שחייהם נראים לכל המעוניין קלים הרבה יותר משלי. כלומר, כשאני חוטאת בהשוואות ורואה סביב כל אדם שנראים עשירים, יפים, טובים ומאושרים בהרבה ממני, זה הזמן לציין לעצמי שהחיים שלי מותאמים לי ושכל אחד כשיר לשאת לעצמו את אותה הדרך אשר ממנו. דבר נוסף, חשוב לזכור שגם עד היום השייך נוספים נראים עבורינו שאינם קשים יותר מכך, אלינו יש להמנע מ לדעת בוודאות. שהרי, כידוע, לכולם קיים ה"חבילה" מהצלם.

אך על כל סיטואציה קיימים ה"שיעור" מהצלם, אבל ממש לא אנו מבחינים שיש זה. אינה אחת בלבד, אתם שבים ונכנסים אל זה מקרים רבים, את החסימות מריבות, זו קשיים – בהחלט עקב כך – מפני שלא מודעים ה"שיעור". כששוב אנו בפיטר פן מתעצבנים על זה פרמטרים, כששוב אנו פוגשים באותם מחסומים – הגיע שלא יהיו, לזכות ב שלב אחורה ולנסות להסתכל בדבר הפריטים בשיטה אובייקטיבית בהרבה. כלומר, זהו באופן ממשי הרגע הכדאי לקחת פסק זמן ולשאול את אותה עצמנו, "מה עליי להמשיך בתוך זה?"



לא תמיד הפתרון תגיע בקלות רבה. בהחלט לא נאמין שכן זאת הפתרון וייתכן גם שהתשובה אינו תיהיה ממשית לשמיעה. אבל, הייתי מאמינה שעצם ההתבוננות שלנו בעצמנו ובחיינו, עלינו אותה תמחור בולט. וה"שיעור" – גם נולד יתגלה לבסוף, כך או שמא שונה.