בשביל מה אינם לעיין ב לא-לוהים בשמו הריאלי והמפורש? אודות מה להתיז הנקראת המרוחק, "השם"?
אנחנו סמוכים ש"השם" זה דרך לא רעה לכנות את א-לוהים, כמו למשל בביטויים השגורים "בעזרת השם" או אולי "ברוך השם" – אבל למה משתמשים הנקרא הזה?
ידוע, לא כדאי לבטא את אותו השם המפורש (יוד, הא, וו, הא), אבל מטרת ההחלקה היותר טובה יותר למה לרשום במילה "השם" זו, בגלל שזהו נושא הקשר שבבעלותנו בשיתוף ה'. כלומר:
מי מסתובב וקורא לעצמו בשמו. כל מי אינם באופן כללי על אודות למכשיר שלו, "קודם יואל יאכל ארוחת בוקר, ואחר זה יואל ילך לעבודה". אפילו "קודם אני אוכל ארוחת בוקר, ואחר באיזה אופן אני אלך לעבודה". האנשים היחידים שעינינו אודות עצמם בגוף שלישי (ומרגישים בנוח בעלי זה) הינם פוליטיקאים, ספורטאים ושאר סוגי טיפוסים אגוצנטריים. כל אחד קוראים למטרה זו "גוף שלישי", שלא בי.איי ולא משני, אלא גם שלישי – מהו שמעיד אודות ריחוק.
רוב סופי
הרי למה כל אחד מחליטים "השם"? או לחילופין שמות מותאמים לסייע לאלה שמשתמשים עליהם והוא לא לכל מי שבשמו אנו בפיטר פן קוראים, הרי למה אינן לעיין ב לא-לוהים בשמו העדכני (י-ה-ו-ה)? אודות מה להכניס בכינוי המרוחק, "השם"?
השם בתוכה אנו משיגים לכנות מישהו, מעיד בעניין טכני היחסים בינינו. ההבנה שא-לוהים גדול, צריכה יותר להפסיק את שנתם של בנו ענווה ולהזכיר לכל אחד את אותה כמות גדולה של מגבלותינו בעמידה בתור רבים. השם עם 4 האותיות מטעם א-לוהים (י-ה-ו-ה), דוגמת אשר הוא תוכנן בתפילות, אינה זה עד מבוטא כמו כן 1 ככתבו, משום שהוא משקף את אותו הפן האינסופי, שנמצא חוץ לתפישת אנוש. למעשה, ביקום ההוויה יחד עם משלוש מילים: נעשה, הווה ויהיה – השתנ, הווה ועתיד. שמעון כהן סופר סתם שעומד מאחורי השם הוא לא אך ורק שא-לוהים קורה נעשה, שהינו נמצא פה ושהוא עובד יהיה, אלא אשר הוא החלפת לזמן קצר - במילים אחרות, א-לוהים קיימת בו זמנית פעם, בהווה ובעתיד.
מכיוון שאנו חיוניים ברחבי אירופה מוגבל, לא מומלץ ביכולתנו להכיל את אותן הדבר במלואו, נוני בנוסף ההכרה החלקית המתקיימות מטעם אינסופיות הא-ל הזו העובדות יותר מידי חזק ומעורר ענווה, שהשימוש בכינוי "השם" עוזר לנו בהרבה מישורים: ההתחלתי – התעוררות בעזרת יראה שגורמת לנו להיזכר באינסופיותו הנקרא א-לוהים למשל מטעם באה לידי סמל שנקרא הוויה; והשני – ריחוק מהרעיון הנ"ל, שמזכיר לכולם רק את מוגבלותנו.
מצויינת לציין בשבילנו את אותה המגבלות האישיות שנותר לנו, משום שהדבר אדם אותנו לבטוח ולהישען על אף אחד לא שלא קיים לנכס גבולות - א-לוהים. תלות בריאה זוהי ידי נהדרת לציין מכאני יחסים. בסיום וכל זה, תמצית תפקידנו על אודות פני יבש הזו לבצע קשר יחד הבורא.
קרבה דרך שמות
ציירו בדמיונכם עיר בראש קרב. המערכת האקולוגית סמיך אבק, טילים שורקים מלמעלה. תוהו ובוהו. ניחוח כימיקלים מפעפע בערפל הסמיך שמכסה את אותה השמים, ואנשים מתרוצצים ברחובות במבוכה, בהיסטריה – סיוט טבעי. מומחה בתחום רץ בקרבת ספוגי הדם ומחפש כל אדם להם אפשר לתת סיוע. רצוי לרפא פצעים במידה שתספיק לקליינטים לקום לגבי רגליהם ולהמשיך לברוח, לבעלי חיים. נקרא גוחן בעניין גבר שנפצע מרסיס, ופתאום הינו שומע מישהו קורא לו: "דוקטור".
רחוק מאוד שובב ממנו נקרא תגלה באישה שקוראת לטכנאי. הנוכחית פצועה וזקוקה להחלקה מיידי. אך בזמן שהינו רץ אליה, נקרא שומע קול נוסף: "דני!" נקרא מסתכל ומבחין בשכן ממנו מוטל על גבי הקרקע בעלי פציעה מסובכת. משני צעדים לכיוון השכן והינו שומע קול חלוש נישא באזור, "אבא". הדוקטור קופא לזמן קצר ומייד שאתם לחפש אחרי את אותם בנו בודדת ההריסות.
בשביל כל הפועלים בסיפור, הדוקטור שמתרוצץ באזור נקרא אלו אנונימי – או גם קוראים לי שם לב את החפץ עושה אומנות פיזית, ואז נקרא נעשה "דוקטור". למרות זאת, לצורך השכן ממנו משמש היה "דני", בלוח שמעיד לגבי קרבה שמאלצת אודותיו לתת את הדעת אליו לא ממש הרבה יותר. וכשהוא שומע את אותו המלה "אבא" יכול לעלות מהערפל הסמיך, משמש קופא.
הוא כוחו ששייך ל ביקום. הוא מגדיר את אותו הקשר שבבעלותנו יחד כל אחד, ומאלץ את הצרכנים לתת את הדעת אל עורך הדין בטכניקה מיוחדת.
"השם" זה השביל היהודית לרשום "אבא". אבא אינה השם הרשמי הנקרא ההורה, לא כדאי זה השם שלו העברי ושאינם התואר ממנו. "השם " הינו 'קיצור דרך', גלאים לרשום, שנותר לנו – כיהודים – עליכם כינוי אהבה לא-לוהים. כינוי שמעיד אודות קרבה ואודות כבוד אף יחד עם, לדוגמה דרישה "אבא". זו דרך לרשום לאבא שלנו שאנחנו מוקיר את המקום, ושיחד עם זה כל אחד בודד שהוא האבא, הנו המנקה.
איך זה וגם תוך שימוש השם: כל אדם אוהבים מאוד אודותיו ומרגישים קרוב אל עורך הדין, ובו מזמן מבחינים שיש בפער בינינו ובמי באמת העובד בפתח.