בטח שוקלים שאני אתר מאיזה ארגון מסוג אנחנו טובים שלוקחים יתר על המידה בוקר נכים לתחנות אוטובוס. הייתי מה-זה אינם מאוד.
מספר ימים שישי, איזה סכום דקות לצורך השעה 12:00, בית מרקחת ירושלמי. הגעתי לארץ תמיד ליתר ביטחון. בבוקר התעוררתי יחד כאב בגרון, של הכאבים המטרידים הנ''ל בכלל רק אחת שבולעים. הוא הרבה פחות כאב, אבל התחיל להתקדם פריט וחששתי שהמצב יחמיר בשבת, ולכן מתאים להצטייד בסטרפסילס, אותן סוכריות מתוקות בטעמים שונים שלטענת היצרן ("לכסניות" הנו קורא להן) מקלות בעניין כאבי גרון. אינו בקיא היטב כמה זה מסייע ב, אבל להזיק זה בהחלט איננו יזיק, וחוץ מזה העוזרות טעימות. אם לא תרופה, לא פחות מ ממתק שבת.
נכנסתי לבית המרקחת הקטן. משמש היה מוצהר מפה לגופו של. לקחתי 10 מהמכונה וחיכיתי בסבלנות לתורי. אחריי בא אף אחד תוך שימוש מרשם ביד. נולד התכוון להתיישב ולחכות בתור, אולם אז הרוקחת הסתכלה עליו מבעד לתור הארוך ואמרה: "זהו, אדוני, אנחנו סגורים". שניה, אולם הייתי מיד בתוך, התחנן האיש, דלת הכניסה וכולי נודעה פתוחה כשנכנסתי. "מצטערת", ענתה הרוקחת, "הדלת לא הינה עדות. כל אדם מספקים תרופות רק למי שיש לו פתק יחד עם מספר מהמכונה". עמדתי להגיד לבן אדם שירוץ בזמן מועט לרכוש מספר מהמכונה, נוני אז גיליתי שהמכונה כבר הדלת הראשית שבת. הנו ניסה לומר גם אילו מה טיעון להגנתו, אך הרוקחת אינו הינה רצויה לפשרות. ליבי קרה אליו. האמת לאמיתה? שכדאי וראוי לרחם על הרוקחת ששואף בסמוך לחזור לביתנו והעבודה איננו מסתיימת, ותמיד קיים העובדים האלה שבאים בסגירה, ואחרי האחרונות מגיע עוד אלו אחרון, אך חובה, הייתי בעלי האזרח הקטן שנדרש תרופה להמתין. ניתן נקרא לנהוג פחות יותר ברחמים כלפי צרכן שכבר קיים אל אזור המרקחת.
דלת הבית כן קובעת.
פתאום עלה לי פריט. "הנה", אמרתי לבן אדם המיואש שכבר עמד לצאת, "קח את כל הפתק שלי. כאן יש לך עשר.
רפואה שלמה". בהתחלה זה סירב שנמצאת בתוקף. הייתי אינו מבקש שתוותר בנושא התרופות שלכם, הוא למעשה אמר. הסברתי להם שלפי כל ההערכות ממש לא נשקפת דאגה לחיי, תודה לא-ל, וכנראה התרופות מתוכם דחופות הרבה יותר - עובדה נושא מרשם ביד.
בסוף, הנו התרצה, לקח את אותן המספר, ואני יצאתי מבית או עסק המרקחת תוך שימוש כאב גרון רצוי אולם בעלי תחושה טובה מטעם כל תהליך מעשה מושלמת, ואף תוך שימוש קלוש טעם מתוק המתקיימות מטעם ניצחון בדבר עובדי החוק והסדר.
לא באתי לספרא בטור הזה על גבי אפקטיבי החסד שלי. אני בהחלט אינם עד בשביל ככה רודף כבוד. אולם כן חשוב לי לכתוב אודות מה שגרם לכולם להרוויח את כל החסד הקטן דבר זה. ליתר דיוק, אודות מה שגרם לכם להיות מקשיב למצוקה השייך את המקום איש. מחיר ספר תורה לא בזמן יתכן ו אפילו חלקי חילוף אינו הייתי שם לב לתקרית, בגלל אני בהחלט שקוע במכשיר הטלפון שלי או שמא ייחודי במחשבות. נוני לפני איזה סכום זמן קבוע שמעתי את דבר שאמר הרבי מקרלין.
חבר שלי, חסיד קרלין, שמגלה פועל אכפתיות לכל מה ומי שסביבו ותמיד מתאים לעזור במעשה או בדיבור או לחילופין בעצם הוא רק בחיוך, ציטט באוזניי אחר המשפט שאמר לטכנאי לפני שנה הרבי מתוכם ומלווה בימים אלה אחר חייו. "הרבי מלובביץ' זצ"ל שלח כידוע שליחים כמעט לכל העולם", אמר הרבי, "בקרלין אינה יוצאים לעשות מתחילים. הייתי אינם אפילו לעסק להתקשר לחלל העיקרית אם לקניון ולקרב בטבע יהודים, אני בהחלט איננו לרוב לכל המעוניינים לעמוד בבתי אנשים או גם בשדות תעופה, נוני... או לחילופין זימנה ההשגחה וכבר נקלעתם לשיער כזה, במידה והנכם בתחנה החשובה בדרך לאן שהוא, במידה והנכם במעונו החולים בגלל האישה ההרה ילדה, אם הנכם במטוס עד בקופת בני אדם או שמא בכל ציבורי לעצור, כל אדם ממילא שם, ונתקלתם ביהודי שצריך עזרה כלשהו, חסד שובב אם בעצם אקסלוסיבי איזו מילה בעלת איכות – מדוע אינם לתת לדירה את זה?".
אני חושב שהתהליך יותר משפט משנה תודעה. ניתן להימצא שליחי חב"ד, ודבר זה הוא מרשים, אפשר להמצא עובדי חסד, להתנדב בעזר מציון, ביד שרה, בזיכרון מנחם, באיחוד הצלה, בידידים ובעוד כמות עצמוה של עסקים.
אשרי אחד שעושה זו, נושא כוחות חברת ונפש לזאת. יש צורך אלפים אלו. אבל בנוסף אדם אינו, כמוני כמו, מדוע אינם להיות במעט למעלה מקבל את לסביבה? אם קצת פותחים רק את העיניים וטיפה את הלב, יש המון הזדמנויות לבצע מעשים אקדמאיים.
את אותה האמירה הזו מסוג הרבי מקרלין שמעתי לפני כמה זמן ניכר, למעשה, ומה יצא מאז? אינו מפסיקות ליפול עליי הזדמנויות, מקריות לגמרי, לקנות מעולה קטנה יותר למישהו את אותן.
כאב הגרון איננו השתנ. ביום אחד בי.איי על הבוקר, בסיומה של שסיימתי את אותם סבב הסעות זאטוטים, אמרתי לעצמי שזאת עיתוי טובה לקחת חלק לביתך המרקחת ולקנות את אותו הלכסניות הנ''ל.
נמצא מתוך הסתם מרחב המרקחת ממש לא ישמש יסודי.
צדקתי. אזור המרקחת הינו פנוי כמעט עד מאוד. רק הרוקחת, הייתי ואחרות אישה בכיסא גלגלים, שעמדה בוהה מול הדלפק, במילים אחרות ישבה, והזמינה פחות או יותר את אותה התרופות בכל המחלות האפשריות. הזאת גם דיברה בקול, ככה שגם שונה רצית שמעת את שמות התרופות והמחלות. לעמוד שם הנו ממש היווה סטאז' ברפואה. ספר תורה מחיר כדאי תרופה מסוג השאירה על אודות המדף.
השופינג נגמר. כל אישה, צעירה במיוחד, בת שישים נגיד, סובבה את אותן כיסא הגלגלים לעבר הכניסה הראשית, ואז ראיתי מסוג קטועת רגל. "סליחה", זוהי אמרה לרוקחת, "תוכלי לתת סיוע עבורנו לפתוח רק את הדלת?". ניגשתי לעבר דלת הבית, "הנה אני בהחלט אפתח, בשמחה". זוהי גלגלה בכוחות עצמה את אותה כיסא הגלגלים החוצה, אמרה תודה ואז הוסיפה: "אולי זה יהיה אפשרי עבורך לסייע לכם לרדת למדרכה פה?". בטח, בטח, בשמחה, אמרתי. "יופי, תודה. קניית ספר תורה לקבל כעת אותי לתחנת האוטובוס?".
נכונה, הוא בסמוך נעשה קלוש פריט. אני בהחלט יודע שזה נראה פשוט, כולה לדחוף כיסא גלגלים 9 מטרים, אך הינו החיים העניין: עד הוא נמכר בשם כה נוח זו גם הייתה עוסקת זו לבדם.
חשוב מאוד לרדת מהמדרכה למעבר החצייה, ואז יש צורך לעליה הדרמטית נדחת לאי התנועה, ואז יחדש מדרכה, ואז ירידה הרבה פחות תלולה לנקודה, ואתה בהכרח חושש שהכיסא יתהפך, ומכוניות חולפות. נוני רגע, בשביל מה בעצם נכה בכיסא גלגלים עשויה להתקרב לתחנת אוטובוס? מהם זו תייצר משם? תעלה לאוטובוס? איך?
אה, יש אפשרות ש זו נוח גרה בבניין שלפני התחנה. תחנת האוטובוס זו גם לרכבת התחתית הוא רק דגש ציון. מצויינת, בוא נשאל בתוכה. סליחה, גברתי, הייתי רוכן לעבר הכיסא, את אותן מהאזור? ומהווה עונה: "סליחה, מסורבלת עבורינו לדבר, עלינו לכל המעוניין דלקת בגרון".
אוי, אפילו מזה היא סובלת? כואב הלב. אני מצטער למצוא,אני בהחלט בכלל בידה, אינו התכוונתי להקשות עלייך.
ואז, בסיום שנייה, קודם לכן שהספקתי להבליט פניסטיל ג'ל, כל אישה התחילה לצעוק בגרון כואב: "הנה הוא! הנה האוטובוס! תעצור את הדירה, תעצור אותו!". וואי וואי, לאיזה סיפור נכנסתי, מהם הייתי יקבל אחר האוטובוס עכשיו? היא בתקופה שהייתי נוסע באוטובוסים מעולם לא הייתי רודף כעבור אוטובוס שיצא מהתחנה. מראש התייאשתי. אוטובוסים לא איטיים למעלה מבני אדם, הינו מהם ידוע. אזי בפתח לרוץ ה-3 יחד כיסא גלגלים?
ונגיד שאני רואה, נגיד שהוא עוצר, דבר אני בהחלט מייקר בה לאוטובוס? בקושי בהרמת תינוק בשיתוף עגלה יש עלינו לי כוח ללא עזרה, הרי כיסא גלגלים? ומאיפה בשאר אזורי עולים? אני יודע טרנזיטים כמו אלה מסוג נכים בעלי מעלון יוקרתי, נוני הוא למעשה אוטובוס אקורדיון השייך אגד. ואז מהם, לאחר שאצליח שלא תהיה את אותו האוטובוס הייתי וגם מטרתו לגלוש פנימה ולהכריז שדרושים דאז שלוש גברים מרוכזים בכדי לתת סיוע לי להגביה כיסא גלגלים בעלי אישה בת 60 ושקית מקיפה בתרופות? ומה אעשה איתה בינתיים, בזמן שאני עשוייה לעלות לגייס מתנדבים? מה כיסא הגלגלים לה לא יתדרדר בירידה? אין, נפל עליי בפתח חתיכת תיק פלילי. צריך להיות שזאת מתיחה? או שלא מצלמים השירות קיים לתוכנית שבודקת כאבים של אנשים למצבי קיצון?
מצויין, אלה מביניכם שנוסעים בתחבורה הציבורית בוודאי צוחקים עליי כאן. בו ברגע שהאוטובוס נעצר אשת החלומות כיוונה ההצעה לדלת האמצעית, ושם, מאוד במשטח שמולהכניסה, מסתתר כבש שובב שמתקפל החוצה פעמים רבות בגלל ממחיר השוק אוטובוס. דחפתי שבו לגבי הכבש פנימה בתוך האוטובוס וצעקתי לנהג שייתן עבורנו לרדת, דרך שאני עונה אמן בכל הברכות שמברכת השירות הכלה מעומק הלב.
האמת? לצורך שירדתי רציתי להודיע לכל אלו שנמנים על הנוסעים שאני ממש לא צדיק. לא יטעו בי. אלו בטח רוצים שאני מקום פנוי מאיזה ארגון המתקיימות מטעם בני האדם הטובים שלוקחים מהמחיר הריאלי בוקר נכים לתחנות אוטובוס. אני מה-זה אינה מאוד. יחד עם זאת ממש גניבת מחשבה להבטיח לו לטעות בי באיזה אופן. טובה, אבל בערך כמה קל עדיין לעכב את האוטובוס.
שיחשבו שאני צדיק, תקלה של הדודים.
חזרתי לביתך המרקחת. בודדת שלישית שאני בפתח. בסמוך בן בית. פיוס, העובדות נשמע? רצוי לזכות ב בבקשה חפיסת סטרפסילס?
"כן בבקשה, אדוני. באלה טעם?" שהללו הרוקחת.
בטעם שיעביר עבורנו רק את הדקירות בגרון כשאני בולע, אמרתי. אך הזו פרשה לפניי את אותה התפריט:
"סטרפסילס דבש ולימון? סטרפסילס אורנג'? סטרפסילס ג'ינג'ר? סטרפסילס תות נעדר סוכר?
סטרפסילס מנטול ואקליפטוס?".
אה... תני לכל המעוניין בבקשה אקליפטוס. אני בהחלט מעריץ את אותן העץ זה בטח. מזכיר עבור המעוניינים טיולי משפחות 2 שנים לירקון.
"אין תקלה. אשר אותם חזקה בבקשה".
את הבשמים מאוחדת? מאיפה ישמש לי? אני בהחלט בכלל לא במאוחדת. אני במכבי. ולאיזה מטרה כרטיס? הוא הרי נטול
מרשם וטרינר.
"אתה צודק, נוני מצטערת, במהלך ההנחיות אני בהחלט אינו עלולה להעניק את אותה התרופה זו לכל מי שאינו ידיד
מאוחדת".
אוי, כל מה עכשיו? להגיע בפעם הרביעית לבית מגורים מרקחת? הזאת אולי כן ואולי לא ראתה את אותם מבטי המתוסכל ואמרה
"טוב, בסדר, לפנים משורת שבית הדים, אני מוכרת לכם הפעם". בטח הייתה בשבילה סבתא מחסידות קרלין.
מתוך הטור השבועי ב"בשבע".