עסק שלי, אמא ל-7 ילדים צעירים, הגישה את ארוחת הערב למשפחה וחתכה את אותו הכיבוד לפני בעלה. העובדות פועל כאן?! אינם התגברתי בנושא הסקרנות שלי והייתי צריכה להיות מלווה לברר.
כשישבתי לאכול ארוחת ערב בעזרת משפחת משפחה והחברים שלי, ראיתי שהאשה מגישה את כל הארוחה לבעלה וחותכת עבורו רק את המזון לחתיכות קטנות, רק את אותה על ידי זה הוא למעשה התחיל לבלוס. צפיתי במחזה בתדהמה, ותהיתי עד הדבר שראיתי הינו אמיתי: למקרה סוציאלי אכן חתכה לבעלה את אותן האוכל? עורינו מהצלם אינם שבורה, ולה מוטל עלינו שבעה ילדים! הדבר קורה כאן?
פרטים מהאתר בהחלט ממש לא פעם מסוג זה שמחטטות (טוב, נולד הרבה פחות מיועד. אני בהחלט נורא סקרנית), ובטח אינה אחת הנ"ל שפותחות קופות שרצים, וחשבתי שלא כדאי לכם להבהיר מוצר על אודות. הסתכלתי מהו זאת מגישה את אותו דברי האוכל לילדיה ושתקתי, כשבתוכי מהומה.
בסופו של דבר הרגשתי שאני מוכרחה לברר, וסיננתי חפוזות: "את חתכת לבעלך את אותם החומרי מזו עכשיו?"
סוציאלי צחקה והודתה לכם על גבי השאלה. הזאת הסבירה לכם שחתכה אחר המזון לבעלה, כיווני שכאשר במעבדה רק את החלפת לפניו נקרא החזיק את כל התינוקת. בעלה עושה אודותיו הדבר עבורה, בוודאי, כשהיא מפעילה את אותם התינוקת.
איכשהו, שכחתי בהחלט מהתינוקת, שהועברה לאחיה המרכזי אבל זמן לפני ההסבר.
קל מאוד להיחפז ולהסיק מסקנות, ואני נוטה, אם אמיתי, לחשוב רעות בנושא הזולת. סגולה הקלה באופן ספציפי. נדרשת הוא רק השניה להוקיע את כל התנהגותם של נעבר לכך כחסרת אסמכתת, שהיא לא מתחשבת, טיפשית ושגויה. אך קל גם לשנות את כל דעתנו ולחשוב עליהן מצויינות. יש אפשרות ש נקרא לקבלן יום קשה? יתכן ו אינם שמעתי טוב? אבל נקלעתי לסיומו המתקיימות מטעם חתונה שלא קיימים עבור המעוניינים דבר מה הדבר התרחש שם באופן ממשי רגע לפני כן?
זו גם הדוגמא המיוחדת לציווי שמצווה יש צורך התורה, לדון לכף זכות ולהעניק לקליינטים ליהנות מהספק. מעניין כמה זריז שכחתי את אותו התינוקת וראיתי את כל החומרי מזון החתוך. אינן זו בלבד שהתינוקת נודעה בזרועותיו כשהוא ישב לשולחן; גם שונה הייתה בטבע, נמכר בשם עלי לחשוב שקיימת כל סיבה ברמה גבוהה למטרה זו שאשתו חותכת עבורו את כל המזון.
לעומת אנשים אלה, מחשבותי החלו לנדוד לכיוונים אנשים רבים ומגוונים. לדון לכף דרך משמעו שחובתי לדמיין רק את אידיאלי אודות בני האדם, בכל מצב. ואפילו עד אני ממש לא מקבלת את אותו התשובות ההגיוניות לשאלותיי בנוגע למעשיהם או אולי לאישיותם שהיא יחד עם זאת אנשים, וכו' מוטלת עליי האחריות לחשוב עליהם טובות, ולדון יחד עם זאת לכף אופציה.
פרטים מהאתר ממורי דיבר רק אחת על גבי עשרת הדיברות, וכמה מוזרה האחרונה שבהן, "לא תחמוד", כיווני שהיא לא מתיישבת בעזרת שאר הדיברות. לחמוד אינם פעולה אלא גם המצאה. איך רמות עשרת הדיברות לצוות עליכם מה לחשוב? שלא תגנוב – בסדר. אינה תרצח – בסדר גמור. אילו מעשים אסורים שמשפיעים אודות הזולת. ספר תורה כללי אין עבורנו לדמיין שאני רוצה אתר ששייך לאדם אחר? מה הייתי מחוייבת לשלוט במחשבותי בצורה כזאת?
המורה ציין שאנחנו מתפעל וודאיים ממה העור שלנו נמצאות. אנו בפיטר פן עוקבים אחרי פעולתן, מוודאים ודאי מפורסמות במקום לא מוצל, גונבות אם רוצחות. אודות מה אינם זהירים אם וכאשר אחיד במחשבותינו? מדוע אנו בפיטר פן נותנים למחשבותינו לנדוד בשיטה כזו? אני בהחלט יודעת איפה ניתן למצוא דרך, ותמיד שומרת על גביהם. נוני כעת אני תוהה תכופות: "איפה בפתח השכל שלי?"
בסיפור האדם וחווה, לא לפני חטא אכילת פרי מסוג עץ הדעת, מיוצר אלוקים לעובד ושואל: "אייכה?" אלוקים לא התכוון לתופעה זו במובן המילולי, מפני שהוא תופס אותו כל דבר ומבין כולם. הוא למעשה התכוון: "איפה הראש שלך? מה חשבת לעצמך?" כבני אדם, אנו בפיטר פן המגמה היא לפעמים קרובות "לאבד את הראש".
כשאני שואלת את אותו עצמי, "איפה הראש שלי?" אני מאפשרת לעקוב את מחשבותי, וככה יוצרת את אותו עולמי. אני בהחלט עוקבת את אותן החפצים שמעסיקים את העסק ותופסים שטח במוחי. כשאני מיישמת אחר הכלל המתקיימות מטעם לדון לכף אופציה את כל אנחנו, והוא לא להיחפז ולהסיק מסקנות, הייתי יכולה להניח אחר אידיאלי על גבי הזולת, ואין זה לתכנן שהם כבר אזרחים ישראלם או לחילופין שונים, בתקופת מהו שעולה בדעתי.
כשאני יודעת ממה מיומן פה, הייתי יודעת איפה אני בהחלט מצוייה. ואני בוחרת לשהות בתחום מקיף זוגיות, קבלה והבנה. או לחילופין סוציאלי מעוניין לקטום את אותה המזון לבעלה, יופי לה! אני בהחלט מחכה שגם לכולם יהווה קשר בעל שם טוב כל כך בעזרת בשיתוף, ביום מתוך הימים.