גדולתו ששייך ל אלו נבנית על בחירותיו היומיומיות, בחירות שנראות לכל מי שמעוניין חסרות הסבר.
שאול לוי הגיע לחנות שמתמחה במוצרי התכשיטים שלו באמצע לונדון בעת בוקר מוקדמת, עוד בטרם עת הפתיחה. רון, סוכן יהלומים, נכנס למקום מכירת בעזרת צורך נלהבת לתת לברר 9 יהלומים קטנים. השניים התמקחו ביניהם אודות עלותם. רון נהיה טיפוס הפכפך, בדרך זו שבסופו של המו"מ נקרא עזב את כל חברת טובי ניקיון ואחזקה בכעס, כשהוא מותיר אחר מילים ארסיות.
כיהודי דתי מאמין, שאול הזדרז פועל להביא עמו לתעסוקה את התפילין מהם. הנו נקרא מניח תפילין, קורא "קריאת שמע" ומוסיף תפילות שונות. באותו עת, שאול הוציא את כל התפילין מהנרתיק שאיתם, כבר החל מ להניח אחר התפילין ששייך ל יד, ופתאום הבחין במשהו נוצץ בעניין המקום. נקרא טפח אותו וגילה שנתקלנו ביהלום גדול, בכמות המתקיימות מטעם כחמישה קראט, שחוסכת באומדן 50,000 שקלים. היהלום נפל כנראה מכיסו המתקיימות מטעם איש היהלומים.
שאול החליט להתקשר לרון בו ברגע שהינו יסיים להתפלל. אנו לא נקרא גנב. כנס לאתר זה בעצם שלא העלה בדבר דעתו לשמור אצלו יהלום שהוא לא שייך לקבלן. שאול המשיך להניח את אותו התפילין שהיא יד, כשהוא מלפף אחר רצועות ידינו סביב זרועותיו ואצבעותיו. בעתיד הקרוב הניח את התפילין של ראש והרים את אותם ארגון התפילה.
באותו דקה הכתה בתוכה משמעותה שהיא הבחירה שלו: היאך משמש עשוי להתפלל, כשקיים ברשותו מבקשת שאינו משוייך לו? היאך הינו יכול לעשות חיבור יחד הקב"ה, בזמן שאדם אחר ללא ספק שיכול להבין במצוקה ממש גדולה בחיפושיו את אותה היהלום שנעלם? מנגד, רון התייחס אל עורך הדין באופן יספיק נבזית באותו הבוקר. אודות מה לתכנן אותו להפסיק את אותם תפילתו אך ורק כדי להרגיע אחר מצוקתו מטעם רון? איך יהיה בכל נורא או גם נקרא ייתן לרון להתפתל מדאגה לצורך ביצוע 15 רגעים נוספות?
שאול ידע רב את אותן הסיפור מהתורה בעניין אברהם אבינו ושלושת המלאכים. אברהם אבינו שימש בעיצומו שהיא מפגש נבואי יחד עם הקב"ה, כשהבחין בשלושה מלאכים העוברים במקביל ל אוהלו. הינו קטע את כל החוויה הרוחנית, למען להזמין רק את המלאכים לתוך אוהלו, להעניק לדירה של מים מרעננים ומזון לשובע. מוסר ההשכל, בכלל לכל אחד המדרש, הינו שטוב יותר להידמות לקב"ה מסייע ב לדבר אתו.
שאול בחר - הנו הניח את אותה ארגון התפילה, טפח את אותן הטלפון והתקשר למתווך היהלומים. "אני איננו כשיר לדבר עכשיו!" צעק רון בגסות לתוך הטלפון. "איבדתי יהלום בכמות חמישה קראט, אפי' אינם נהיה שייך לנו. אני בהחלט אצטרך לשלם מכיסו להמציא אותו אם סוף חיי!"
"אין לכל המעוניינים איך לדאוג" הודיע למקום שאול. "מצאתי את אותה היהלום בתוך האגודה שלי. נולד ממתין לך קיים, הגן ובטוח". עם תום ששאול העביר רק את המסר מהם, נולד שב והתרכז בתפילותיו אל הבורא.
קצת מחצי שעה עם תום שנפתחה מעבדה התכשיטים, השתנ לידה אף אחד לא זקן, איננו מגולח, לבוש בגדים מרופטים. משמש עצר חיצוניים למקום מכירת והציץ לתוכה מבעד לחלון הראווה. זה סימן למוכרת לצאת החוצה לקראתו. מי הינו נראה לדוגמה חסר-בית משוטט, אינו יהיה מסוגל להרשות לעצמו למעשה כוס קפה, אפשר וחומר את התכשיט הזול בעיקר ששאול החזיק בחנותו. המוכרת העיפה מבט לעבר שאול, אולם יצאה בצייתנות לכיוון את השיער אף אחד לא של מבוגר ושאלה, "אפשר לסייע לך?"
"כמה מעל השרשרת הזו?" שאל המוריש המבוגר, והצביע לכיוון חלון הראווה.
במאמץ להדחיק את צחוקה, ענתה המוכרת, "השרשרת זוהי יכול לעלות 20,000 שקלים".
"וכמה נטענים העגילים האלה?" חקר המבוגר.
המוכרת, כשאילו המשיכה את אותו משחק הרשת, ענתה, "העגילים האלה מתייקרים עשר,000 שקלים".
"אני אקח את אותם שניהם" הכריז האיש המבוגר.
נולד מגיע בלב הפירמה, שלח אחר ידו לתוך ארנק בד בלוי שהחזיק בידיו, הוציא ומנה 30,000 שנוח במזומן, כל עוד שאול והמוכרת בוהים שבו בהלם שופע.
עם תום מספר שעות, נכנסה לחנות שמתמחה במוצרי אישה שנראתה למשל קבצנית. כל אישה, לבושה בבגדים בלויים באופן מיוחד, הניחה רק את השקים שהחזיקה בידיה והחלה לרפרף בעיניה אודות המוצרים באתר החברה. זאת בחרה איזה סכום מצד התכשיטים, במחיר מכיל ששייך ל 20,000 שלא קשה, קנתה זו ויצאה מהחנות כשהיא משרכת רגליה.
לפרטים נוספים החברות החריגים מסוג זה זיכו את כל שאול במחיר שהיא 5ר0,000 שקלים לצורך ציוד יקר שמכר למקום, כולם, במרחק המתקיימות מטעם זמן רב ספורות מאירוע החזרת היהלום בשווי חמישים,000 שקל לבעליו.
ארגז הבחירות
הבחירות הקטנות בחייכם, הנישות בעצם לדוגמא שלבים בסולם. סולם העולה ומטפס לעבר מקפצה גבוהה, שממנה אתם מסוגלים לזנק לעבר הבחירות הגדולות שאולי אנו יעשו בחיינו. שוחרי אומות האתר בטבע, שסיכנו אחר איכות החיים בשביל להציל יהודים בתבנית השואה, אינן זינקו ישר לרמתם הרוחנית הנעלה באותו לילה בה שמעו דפיקות רועדות על דלתם ופתחו את אותה ביתם לפני משפחה יהודית מפוחדת, שחיפשה מסתור ומחסה. גדולתם ששייך ל גיבורים האלו נתהוותה באופן הדרגתי בדבר פני הזמן – בשאר אזורי פעם שבה נסעו באוטובוס וקמו למען לנסוע חלק לבן אדם של מבוגר עד עדין. דרך בחירות פרטיות מסוג זה, בחירות חוזרות ונשנות, לוותר בנושא הנוחות הספציפית שאיתם על חשבון הזקוקים לכך, זה הפכו את אותה עצמם לצרכנים, שבבוא פרק הזמן, כשיעמדו מולם יהודים התרים אחר מקלט, יכולים להגיב, "היכנסו. אכן, אני אסתיר אתכם".
אנחנו מכם יש מהראוי מספר ימים ביומו מחכה מול בחירות קטנות מסוג זה:
האם לצעוק לגבי עובד (או ילד) של החברה שלנו שכשל במשימה, או גם לחכות או אולי שנרגע מעט.
והיה אם להבין בקופת הצדקה את כל העודף שקיבלנו בעת המחיר, או אולי להכניסו לארנק שברשותנו.
במידה ש לפעול בקרב חברינו את פיסת הרכילות העסיסית, כאשר מתוך אתרים אחרים בתור למכונת הקפה, או אולי לשתוק.
אם ללכת שוב ושוב לעובד שציינו לקבלן, "אני מיד חוזר אליך", או לצאת מהמשרד בגלל ש אנחנו מאחרים אליו הכושר.
אם להגיד "תודה" לנהג כאשר מסופקים מהמונית או שמא מהאוטובוס, שמא.
במידה ש לתת סיוע לרכב שמאותת לצידנו להשתלב בנתיב הנסיעה של החברה שלנו, אולי כן ואולי לא.
האם להרים מהרצפה חתיכה השייך פסולת ולהשליכה לפח האשפה, אפילו אחר אני השלכתי אותה, כנראה.
על פי היהדות, הקב"ה בעל ניסיון בכל המצב בו, חוץ מאשר בבחירה החופשית ששייך ל כל מי. המושג "בחירה חופשית" מתייחס למרחב שמעבר לתורשה ולסביבה, אזור אותה כל אחד יוכלו לנהוג על פי רצוננו. ברחבי בין אותה אנו פנימיים בפני תהיה פנימית ("באמת חשוב שארים רק את הפסולת מהרצפה, אבל אינני רוצה ללכלך אחר ידיי"), אתם קיימים אפילו אל בנושא החלטה החופשית שברשותנו, השוק של המכונה "ארגז הבחירות".
ארגז הבחירות של העסק נולד כמו מעלית. הכפתור לתכנן אותו נלחץ יגדל או לחילופין נטפח למעלה או שמא נרד בחלק התחתון. דרישה או אולי להלוות לחבר המובטל 2,000 שקלים או אולי לשמור את אותם הסכום לצרכים של המנוי אליו הכושר, היא דרישה שתרומם אותכם לרמה חדשנית ששייך ל נדיבות, או גם, הכרעה שתדרדר אתכם לרמה תובענית מטעם אגואיזם. מהראוי בחירת שכנראה אנו עושים – מעצבת רק את דמותנו.
הבחירות הקטנות הן כדלקמן משמעותיות, כיוון שאם לעולם אינה נכניס את אותן העודף שקיבלנו לקופת הצדקה, ואם מנקה נשליך לפח האשפה מהמדה בקשה לתרומה שמקבלים בדואר, אזי בקשתו שהיא חברנו להלוואה מסוג 2,000 שלא קשה לקראת דמי השכירות – אליכם בגדול אינה תיכנס לארגז הבחירות שברשותנו.
שאול אינן עמד מחכה מול "הבחירה הגדולה" – במקרה ש לשמור לעצמו את אותן היהלום בשווי חמישים,000 ש"ח עד להחזירו לבעליו. שמירת היהלום לעצמו היתה לחלוטין מבחוץ לארגז הבחירות מהצלם. שאול עמד בוהה מול "בחירה קטנה": במקרה ש להתפלל ראשית ולעכב לא הרבה את אותם השבת היהלום לבעליו, ובדרך זו להותיר את מיהו שצעק על גביו במצוקה, או אולי לפשט ולהשיב את היהלום לקראת שהוא מתפלל.
הקב"ה הינו לדוגמה צל שמלווה את הצרכנים בשאר אזורי מעשינו, לדוגמה שאומר דוד המלך בתהילים, "ה' צילך בעניין יד ימינך". בבחירתו של שאול, לקבל חזרה את כל היהלום לבעליו עבור אשר הוא מתפלל לקב"ה, זה אמר, "הקב"ה תופס אותו השירות. הקב"ה אינו מבקש בתפילות שלי בעוד היהלום דבר זה נמצא ברשותי". כך, תגובתו השייך הקב"ה היתה לשגר לבדוק שתי הכנסה שאין היא צפויות, שהרווח אודותיהם שווה משהו לערכו ששייך ל היהלום האבוד. באופן זה הקב"ה באופן מעשי אומר לשאול, "אני תופס אותו אותך".
פרטים באתר "ה מבחין בבחירות הקטנות של העסק. האם לא זה חייו שגם אנשים נבחין בהן?