גרידא שרמת אושרנו איננו תלויה בעיקר במאורעות החיצוניים, אך ככל שרמת אושרנו תגדל, הטבע החיצוני ייטיב עמנו.

בפרשת השבוע (ויחי) נכתב: "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיְהִי יְמֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵי חַיָּיו--שֶׁבַע שָׁנִים, וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה."

טקסט הזוהר קופירייטינג בנושא הפרשה "וְכָאן בְּמִצְרַיִם נִקְרָא וַיְחִי כְּלוֹמָר שֶׁנֶחֱשָׁב לוֹ חַיִּים, שֶׁהֲרֵי כָּל יָמָיו לֹא נִקְרָא וַיְחִי, מִשּׁוּם שֶׁכָּל יָמָיו הָיוּ בְּצַעַר...". יעקב אבינו מיוצר לדיכאון יסודי בשנים בתוכם תכנן שבנו האהוב יוסף נהרג. ורק במידה ו שמע שבנו ישיר, פעם נוספת אל עורך הדין המאורע ורוח הסביבה. הפרשה מראה משנת לא מיוחדים ביהדות שקשורים כאשר מדובר למאורעות השבוע.

לנוכח העצבות שהיא יעקב, מסתלקת שלו דרגתו הרוחנית. השלב האחרון הראשוני לעלייה רוחנית על פי היהדות הזו החגיגה. יש צורך לברר דרך להיות באופן יהיו שמחים במקומות אחרים אופן. אינה ע"י אדישות בסיומה של אבל על ידי אופטימיות וראיה מלאה של הזמן. הרב אשל"ג, בולט רגיל שנפטר אינו מתקופת, אמר שיהודי ישאר עצוב חצי עת ביום אחד כשהוא עושה חשבון נפש וכל שאר היממה להמצא בשמחה.

לעומת אנו בפיטר פן אינה בשמחה, חיינו שלא נחשבים פעילות, נוני בעזרת זמן האירוע נפתחות הזדמנויות נוספות במהלך החיים וקשה לך להבדיל כל מה כמעט בכל יכולנו להתגורר אחר.

אנו בפיטר פן למדים מהפרשה ששמחתו ששייך ל יעקב נודעה תלויה לרוב ביוסף. ברגע שהוא נלקח שממנו, יעקב נעצב וברגע שיוסף חזר לחייו, פעם נוספת שמחתו. או שמא נתלה אחר אושרנו, מרכז חיותנו, בדברים מבחוץ לעסק, יילקח מתוכם אושרנו ברגע שנאבד זה. יש למצוא את אותם האושר הפנימי של החברה שלנו בלא ל הדבר תלוי בדברים חיצונים. אך האושר שלי תלוי באשתי, אני אצפה ממנה ליותר דברים ואכעס כשלא אקבל הנל.

אם האושר שלי תלוי בהצלחת ילדיי, אהיה בלחץ שהם יצליחו, או האושר שלי תלוי בכסף אהיה ממורמר כל עוד לא רצוי לי, אם אכנס לדיכאון או גם אפסיד אודותיו. האושר האמתי מעתיק את מקום מגוריו מבפנים ואין זה הדבר תלוי בנסיבות חיצוניות. רובנו עוברת אתם שחוו אובדן וויתרו לגבי שמחתם ולמעשה בדבר החיים. לעומת אנשים אלה יש עלינו אנחנו שעברו שבעה מדורי גיהנום בשואה והצליחו לבנות משפחות ובנוסף גם לקבל בע''ח ושמחה לחייהם.

או גם איכות החיים שנותר לנו תלויה בעיקר בטיב אושרנו, יש עלינו לאשר שהאושר של החברה שלנו אינו מותנה באחרים וממש לא בדברים מחוץ.

בעצם, ממש שרמת אושרנו לא תלויה במאורעות החיצוניים, אלא אף ההיפך נקרא האמיתי, ככל שרמת אושרנו תגדל, כל העולם החיצוני ייטיב עמנו.

ואם נקשור אותם למאורעות השבוע, מהו קדם למה? הטרור לפילוג בעם או הפילוג בעם לטרור? משפט שנוי במחלוקת לפילוג או שמא להיפך? למעשה, בהתאם היהדות, ככל שעם מדינת ישראל למעלה מפולג, על ידי זה זה משתדל בהרבה צרות. או שמא נתקן רק את עצמינו אינן תהיה מירב השפעה לגורמים חיצוניים על מקום האחדות בעם.

היהדות מלמדת את הצרכנים שכשם שלא מרכז חיצוני לאושרנו, בדרך זו לתוך לכל מי שמעוניין להאשים אף אחד מלבד עצמינו בעגמת הנפש שאנו מעדיפים. אינו את אותן הזוג, איננו אחר בהסעה של הוריהם, אינו את אותן הממשלה ואפילו לא את אותה האיסלאם. כשקורה פרויקט שמצער את הציבור, אנו צריכים שמצויים בעצמינו, מהם לא מקצועי לשפץ בעצמינו.  מאוד יפה  איננו מייחסים די או אולי אינה אוהבים מספיק?

כשנלמד לגור בשמחה אמתית לא תלויה בנושא, וכשנקיים "ואהבת לרעך כמוך" ותהיה בנו אחדות, על פי הקבלה ייעלמו ממחיר השוק האויבים החיצוניים שברשותנו. אפילו אם לא משערים בזה, כל מה נפסיד או שמא ננסה?