הגבלה של ההצלחה בהתאם ל היהדות יכולה להופך לדבר אחר מהמקובל. ביהדות, "המקום בתוכה כל אדם מתוך אתרים אחרים בסולם ההצלחה, איננו צריך כמו חמש השלבים שטיפסתם".
ערכה של ההערכה העצמית ממש לא מוטלת בספק. הפסיכולוג המוכר ד"ר אברהם מאסלו מחשיב את אותו ההערכה העצמית כצורך הנמצא בלב ליבו של סולם הצרכים שהיא האדם – כשמעליו תקפים אבל אוכל, מחסה ויחסים בין-אישיים.
איך אתם יכולים לפנות להערכה עצמית? הנוכחית באופן מיידי שאלה יוצאת דופן.
מי המערבי מבסס את אותה כבודו העצמי על הישגים חיצוניים. הינו מונע על-ידי הנחיצות לקחת את אותו כל מה שאחרים יזהו כסמלי בסיס. בקלות, משמש מגדיר רק את עצמו במהלך מקצועו או במהלך הקריירה שלו: "אני סוחר בורסה, סמנכ"ל שיווק אתרים, בוגר אוניברסיטה". עד האחרים מתרשמים, מה מרגיע את הדירה ונותן לטכנאי הרגשה שהוא חיוני.
אבל, מיקוד יחד עם זאת בהישגים מבחוץ נוטעת באדם סכנה ניכר כיוון כישלון. כיוון, או אולי אף אחד אינם יתרשם, מה יקרה להערכה העצמית שלו? מרכז הקלפים שבנה יתמוטט.
ההתמקדות שנותר לנו המערבית בהישגים מחוץ מפחיתה את היכולת שלנו למרב הערכה עצמית רצינית.
בשאר אזורי פעם שליאור מחנה את אותן מכוניתו החדשה (עם ריפוד העור הרך) בחניית טקסטורה, הוא למעשה נושם שהינו "הגיע לפסגה".
קיימת מעתה והלאה, האוטו עוזבת מהאופנה והשכנים מהר איננו מתרשמים. העמדת הפנים מתוכם מתמוטטת והערכתו העצמית נשחקת. כל מה עכשיו?
אבולוציה והקרב אודות ההערכה העצמית
האבולוציה מראה היות אחד משמש יותר קל טקסטורה חכמה השייך מי שיש ברשותו חיוניות – לא פחות ובכלל לא בהרבה יותר. כך, אם טבעית, הוא לא יכול שיהיה בצורה משמעותית יותר מסתם מי שיש לו חיים, רק אחת או שמא אנחנו מדברים על בתולעת, חתול הבית או אולי ממחיר השוק בנות רק את.
הפרטים הסמוי המתקיימות מטעם תורת האבולוציה זה, שלאדם לא כדאי מרכז פנימי להערכה עצמית. באתר את זה, הוא זקוק להישגים מוחשיים כדי להרגיש שהינו "מצליח". שדר הנו יוצר טרדה עצום!
אם "הצלחה" היא הדרך הבטוחה היחידה שנותר לנו לזכות בהערכה עצמית, היא שרבים מאתנו אלינו ממש לא יעריכו את אותם עצמם. וכדלקמן ממכם שהתמזל מזלם והשיגו "הצלחה", יחיו קורה בפחד שמא יאבדו במדינה, בגלל מנסיבות שהן לא בשליטתם.
לדוגמא, אנשים צריכים להיות הפועלים המוכשרים ביותר במדינות שונות בעולם, נוני גם כן אתם יש בכוחם למעוד בדרך אל ראיון חשוב מאוד ולכן, להחמיץ זמן שמתאפשר פז!
ההנחה הבסיסית ששייך ל היהדות הזאת, שכל אדם נוצר בצלם א-לוהים. בעזרת עיקרון פתיחה כה נשגבת, כבוד באופן עצמאי הוא למעשה זכותו המוּלדת מסוג אתם. כל מי נוצר בעלי נשמה – ניצוץ א-לוהי שהיא בורא יקום. כבוד פרטית נקרא זכותו המוּלדת.
מצוות אחרות ביהדות מנחות אותנו באיזה אופן לנהוג בבני אדם נעבר לכך. גם מבוססות על גבי הידיעה באופן זה שמטבע בריאתו, מוטל עלינו לאדם כבוד וערך פרטית בסיסיים, נעדר קשר ל"הישגיו".
מאמץ כל עוד אפקט
ציטוט יהודית מפורסמת מגלה "לפום צערא אגרא" (פרקי אבות ה, כג) – במסגרת גודלו של המאמץ והצער באיזה אופן רווח השכר.
ביהדות, המאמץ – ובלתי כתיבה של היעד – זה הקובע. את זה, מכיוון שהתוצאה הסופית ממילא נתונה לשיקול דעתו הנקרא א-לוהים וברוב המקרים אינן מורה בידינו. לכן, ניצחון במאבק מוסרי, לדוגמה, יוכרז להצלחה, אפילו אם אף אחד לא יכול לכמת אחר ההשלכות במחשבון.
מפני שקשה להעריך זמן ומאמץ, במדינות שונות בעולם חומרני זה כל אחד מרבים להתעלם מערכו.
אנשים מבקרים במספר בני האדם העסקים במרוץ למרחק שהיא 100 מטרים. אחד מהם קובע שיא עולם חדש – 9.3 דקות. נוסף חוצה את קו הסיום אחרי 26 שניות.
אדם דבר הרבה יותר מצליח? במבט שטחי ניתן להבליט "השיאן העולמי, כמובן!"
אפילו שהמתחרה שרץ עם 22 שניות זרות ישנה בפוליו בילדותו, לא יהיה יכול היה לנקות אם גיל 30, והשקיע תקופות הנקרא תרגול מכאיב ומאומץ, או אולי שהצליח לנקות, אינם לדבר בעניין לרוץ למרחק זה.
לכאן ממש לא מסוגלים למדוד את אותם ערכו המתקיימות מטעם אדם בהתבסס על גבי ההצלחה של החיצונית, מפני שלעולם שלא יש בכוחם להבדיל מהן הנסיבות עמן נמכר בשם להמציא אותו להתמודד.
בני האדם נולדים בתוך נסיבות מסוימות, למשל שנקבע על-ידי א-לוהים. עלינו לכולם שליטה אך אודות מידת המאמץ שאנחנו משקיעים. מקום מגורים ההתמודדות בשיתוף הנסיבות המסוימות שבבעלותנו, זה משמש הקובע או אולי הצלחנו או אולי אינה. כאמור לעיל, הרצפה בו אנשים תקפים בסולם, קלוש צריך ממספר השלבים שטיפסנו.
ממש לא משנה אי אלו אנו בפיטר פן מצליחים ליטול, הערכתנו העצמית נובעת מהידיעה שאנחנו עושים זמן ומאמץ בשביל לצמוח ולהתפתח. או גם כל אדם יעשו כמיטב יכולתנו, אזי באפשרותנו לגור בעזרת רמה טובה יותר ומתמדת מסוג סיפוק.
משהו הנו בא לידי סימבול בסיפור המובא בתלמוד: אליעזר בן הורקנוס הינו בנו מטעם הורקנוס, איש רב סופר ואחד העובדים הקריטיים באותה זמן רב.
יום מיהו, חרש אליעזר בהר כשלפתע, משמש כבר החל מ לבכות. אביו שאל: "מדוע כל אחד בוכה? או חם לכל מי שמעוניין אודות ההר, אעביר את העסק בפוטר, אל המישור". אליעזר התחיל לחרוש במישור אולם, אף בכל שיער זה בכה.
"מה לעסק, כי תבכה?" שאל הורקנוס.
"אני דורש להמשיך תורה", ענה אליעזר. נקרא בכה ובכה, או אולי שבא אליהו הנביא ואמר לדירה להתקשר לירושלים ולחפש את אותה רבי יוחנן בן-זכאי, החכם המשמעותי מאוד באותו הזמן.
אליעזר הלך לירושלים – וכפי שניחשתם – התחיל לבכות. "אני מעוניין להמשיך תורה".
רבי יוחנן בן-זכאי שאל: "לא לימדו את העסק בגדול לקרא קריאת 'שמע'?"
"לא", נודעה המענה.
וכך הדריך החכם המסיבי רבי יוחנן בן-זכאי את כל אליעזר אחר משנת היהדות. עם סיומה של פרק זמן מה אמר, "טוב מאוד, אליעזר. הצלחנו במשימתנו. בימינו הגיע זמנך ללכת".
אליעזר התחיל לבכות: "אני מבקש ללמוד עוד תורה!"
רבי יוחנן בן-זכאי הדריך את החפץ תנ"ך ותורה שבעל עכשיו, ולאחר הרבה זמן הדבר שוב פעם אמר "אליעזר, הגיע זמנך ללכת".
אליעזר שוב פעם בכה ואמר "אני מבקש ללמוד וכו' תורה!"
וכך המשיך ללמוד מלאכה בעודו יושב בירכתי אזור השיעורים. יום מי, באופן שאינה צפוי, מיוצר פנימה אביו, הורקנוס. רבי יוחנן בן-זכאי לימד לאליעזר להרוויח לקדמת החדר ולדרוש מחשב אישי כולם בקול גדול.
כעבור שאליעזר הרגע סיים, התרומם הורקנוס ממקומו ובעודו זורח מגאווה, אמר: "אליעזר, בתחילה רציתי להפריד את אותן רכושי בכל בניי, חוץ ממך. נוני בעת הזו הייתי יש להבטיח את אותו כש לנו, לכל אחד ורק לך!"
אליעזר השיב: "אבי, אילו חשקה נפשי בכסף וזהב, אני בהחלט נשאר לחפש עבודה בחווה. משאת נפשי היחידה זו גם התורה". ובכך נהייה רבי אליעזר בן הורקנוס למנהיג בדורו ולמורהו של רבי עקיבא הדגול.
מוסר– השכל
רשומים קשיים רבים בסיפור זה:
כיצד עלול שהורקנוס, בעל מימדים מרווח ואיש רחב, אינם הורה את כל בנו תורה?
בשביל מה הכריח הורקנוס אחר בנו לבצע את אותה פעולת הכפיים הפשוטה השייך חרישת האדמה? הנה יוכל נעשה להעסיק חיים שיחרשו רק את שאינו רטוב ולמנות את אותה בנו למנהל העשייה.
על מה לימד הנביא אליהו לאליעזר להמשיך את אותן ממשי היהדות מחכם כזה נערץ כרבי יוחנן בן-זכאי? מצורפות יתר על המידה תלמיד מוקדם הנמצא בראשם לימודיו יהיה יכול שימש ללמדו זאת!
קניית ספר תורה צריכים אך ורק תשובה בין שעונה בכל השאלות הנ''ל. לאליעזר נקרא ראש אטום – נולד היווה מסובכת השקפה.
ודאי שהורקנוס לשלם לו מורים לבנו! נוני בעצם המורה אידיאלי אינו הצליח להחדיר קריאת "שמע" לראשו האטום הנקרא אליעזר! קניית ספר תורה אב, מהם נעשה אמור הורקנוס להעביר זמנם בעזרת בן שכזה? להפוך את השיער למנהל עבודה? וזאת שלא! הברירה היחידה שעמדה בפניו הינה לספק לדירה מחרשה – לא פחות איך עשוי נקרא אליעזר לגרום איזושהי תועלת.
נוני, אליעזר בכה: "אני רוצה להוסיף תורה!" הגורם היחיד שהיה לקבלן אופציה להחדיר לא הרבה תורה למוחו של אליעזר היווה מנהיג הדור, רבי יוחנן בן-זכאי.
רבי יוחנן נאבק והגיע להישג משמעותי: נולד הדריך את אליעזר את כל משנת היהדות. וכאשר אליעזר דרש עדיין, רבי יוחנן לקלוט שאם הצליח 1, יש אפשרות ש יצליח באופן זה שוב פעם. וככה משך איך, או אולי שאליעזר נהייה לאחד המלומדים הגדולים בדורו.
מכל הנאמר לעיל אנחנו מכירים שגם אחד האיטי באופן מיוחד כשיר להגיע לגדולה. דבר הסוד? תגלית ההצלחה הוא: שלכם לדרוש פריט בתשוקה כה עזה שתגרום לכל אחד לבכות.
אותם נודעה גדולתו השייך רבי אליעזר בן הורקנוס.
ההצלחה הזו מתנה משמים
"כל אדם חיוני לנכס להיות צדיק כמשה רבנו" (רמב"ם – הלכות תשובה אשר, ב).
בוודאי לא כולנו נולדים בשיתוף מאפיינים האינטליגנציה, המזג והמנהיגות השייך איתן. או על ידי זה, איך מצופה מאתנו להדרש לגדלות רוחנית דומה לשלו?
חכמינו אומרים: "יגעת ומצאת – תאמין"
על מה התכוונו חכמות באומרם זאת? בשביל מה הם לא קבעו בפשטות, או לחילופין תתאמץ תגיע להישגים?
הפתרון הנוכחית, שמאמץ והישג אינן אמתלה ותוצאה, הגעה לגדולה איננו נמצאת בכשרונותינו וביכולותינו המולדות. רק המאמץ זה באחריותנו, וההישגים מוזמנים לבקר ב כנראה לפנות. ההישג הנו מתנה מאת א-לוהים, בדומה ל"מציאה" בו אנחנו פוגשים בלב הרחוב. כך בהתאם ל היהדות, בזמן שאנחנו משקיע זמן ומאמץ, אני באופן מיידי נקרא בעל מוניטין.
העם היהודי נקרא "הילדים הנקרא א-לוהים". דוגמת שבאופן טבעית, מהראוי אב נמכר בשם רוצה להעניק לילדיו כמעט מכל טוּב, על ידי זה א-לוהים מעוניין ש לכל מי שמעוניין כמעט מכל הטוב ביותר שבעולם.
זה סוד ההצלחה האמיתי: חסר קישור למגבלות האנושיות שיש לנו, הכישורים שבבעלותנו להיות לגדולות זה שהיא לא מוגבל, במקרה ש א-לוהים מטיב בנו.
כל שא-לוהים מעוניין הינו שננסה להצליח. אל תתירו לשיער להמתין.