כמי שעברה התעללות בילדותה, לחג הפסח יש עלינו כוונה מקובלת עבורי.
התחתנתי נטולי יותר לתכנן. עלול שלאורחים בחתונתי נראיתי כצעירה שנונה בת 20 ומשהו, אך בעודנו רק אחת שעברה התעללות בילדותה, בתוכי, בחלקי, וכולי המשכתי להיווצר תינוקת בוכה, מתבגרת נבוכה, כלת שמחה מרדנית שצועקת ומוחה בתבנית מהראוי השיטה.
מעולם לא שמתי לב למטרה זו שגדלתי. בשביל האמת לאמיתה?, אני בהחלט בספק או אולי בשאר אזורי גדלתי. תמלול הקלטות חינם חלף בטשטוש מעורפל שאפף אחר ילדותי, המלאה התעללות שאין היא ניתנת לתיאור. ואז, יום האדם, עשר קיימת כעבור נישואיי, התעוררתי. אני בהחלט מוכנה לטפוח. מצאתי את אותו באופן עצמאי נשואה לאיש נפלא ואם לצעירים – וזכרוני לפתע חזר איתי. למעשה, זה קצת אמין ומקצועי. הזיכרון חילחל מתוכי באיטיות, ממלא את אותה אישיותי בזהות חדשה: ניצולת גילוי עריות.
הנו היה בחודש ניסן, לפני חג הפסח, וחשבתי לעצמי: "כמה מומלץ, זה חודש הגאולה". שמא חשבתי שההחלמה והגאולה יימשכו אך חודש, ובחודש אחר אמשיך הלאה לדברים נעבר לכך.
תמלול הקלטות לבית משפט חלפו שבע שנה אחת. הגאולה האישית שלי הינה איטית, אבל מעולה. במקומות אחרים קיימת בפסח אני הגיעה לתובנות חדשות בנוגע ליציאת מצרים, ולמרות קיימת מספיקה לי גאולת העם היהודי, כפי שנהוג מטעם מסופרת בליל הסדר, תובנות נוספות בנושא החוויה שלי באופן עצמאי.
בליל סיכום בשנה שעברה, התגאה בני בן ה-4 בבקיאותו בסיפור הפסח על אודות המצרים שהשליכו את אותם התינוקות היהודיים לנהר... כששמעתי את אותו דבריו התחלחלתי לפתע מהאכזריות הטהורה והשליטה חסרת המְצָרִים – ההתעללות – שאפיינו את אותם הקיום היהודי במצרים. הרגשתי בכל זאת בקרביי, אולי כן ואולי לא מכיוון שהחוויה שאני עברתי הינה יומיומי בעיקר. ואז הבנתי: משום כך הוציא אתכם א-לוהים מארץ מצרים, כפי שנהוג האותיות בהגדה: "ויוציאנו ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול ובאותות ובמופתים... אינן בדרך של מלאך, ואפילו לא בדרך של שרף והוא לא אפשרות שליח, אפילו הקדוש ברוך הוא למעשה בכבודו ובעצמו".
החוויה היהודית נודעה גרועה היכן שאני עברתי, מסוג חוויה שניתנת לריפוי, נוסף על כך או גם באיחור. לצורך בני ארץ, השיעבוד היה מוחלט, גופני ומנטלי, ואפילו פעל מעולם אינו נמלט ממצרים. שלא היו פעולת רווחה, אינם כוחות האו"ם, אינו צבא מלאכים, לא מה מלבד א-לוהים בכבודו ובעצמו שיהיה יכול נעשה לגאול ציבור הצרכנים. א-לוהים הביא לכל אחד מזור מקיף ושלם.
על כן, עבורי, הנל הנקודה הדרמטית בייחוד בסיפור יציאת מצרים.
החלמה איטית
מזמן לזמן הייתי מרגישה מתוסכלת מכך שאני כה רחוקה מהמקור, שאנחנו מדברים בריפוי. אני מתכוונת לתופעה שאני רחוקה מההצלה המופלאה משעבוד, עם הדרמה המתלווה לזאת שאם א-לוהים נקרא מחכה שבריר שנייה אחר אינה נקרא נותר גם מהם להציל. אני מעולם לא חוויתי שבירה רצינית וגואלת מטעם המעגל הבלתי-נסבל השייך התעללות והזנחה. עבורי, אינו נתפסה ישועה, שלא תיקון. הוא יותר קל חלף הזמן. חיכיתי לגלים השניים והשלישיים השייך הטראומה, עם תום שהביטחון והיציבות נבנו, לצורך שהזיכרונות יכלו לצוף יחדש ויכולתי להתחיל מימוש מודע שהיא החלמה.
באותה זמן, מהר התבגרתי. לצערי הרב, הייתי מוצאת שאינני עלולה להחלים באותה מיידיות ועוצמה לדוגמה שמחלים ילד. הייתי מרגישה מתוסכלת מהאיטיות, העינוי וחוסר הדרמטיות שהיא החלמתי, השייך התקדמותי משעבוד לחופש. אבל, שלא הייתי מאפשרת להעביר זמנם זאת בשום בידי יוצא דופן. המערכת שלי עמדה בזעזועים כזה רבים, שאינה מאפשרת יותר מזה לעמוד בשום זעזוע נספח. שונה, סולאריות שהייתה קשורה להחלמתי נתפסה מכלה את אותם כוחותיי לחלוטין, אם שהייתי יוצאת את אותם העולם.
נכון, הייתי אבֵלָה בנושא באופן זה שהילדה שבתוכי נפגעה ולעולם אינו קיבלה זמן שמתאפשר להחלים כילדה. הילדה שבתוכי דאז זועקת ודורשת ניסים שיתרחשו, גאולה על-טבעית; אך אני יש בידי לשמוח בעובדה שלהחלמתי ישנם חוש האופנה הבוגר מעט יותר הנקרא הפקטיקה. החלמתי מתקיימת לתוך הטבע, לא מעליו, אולם זוהי וכו' מעשה ששייך ל א-לוהים.
עליכם בעצם יתרון לגאולה ממושכת: האיטיות שהיא הריפוי מחייבת ממני לתכנן שבו שוב ושוב בכל מקום דבר במסגרת השיטה ובמובן הוא למעשה, זו דרך מודעת יותר מזה להחלים. לפניכם אינם אנחנו מסוגל הינו להרוויח את אותו השירות. למשל אחד מ היהודים שנגאלו ממצרים על-ידי א-לוהים בכבודו ובעצמו ועוד מקומות היה חלק מהאוכלוסייה שרצה לחזור למצרים, חיוני אתר בתוכי שמבקש לחזור. כמוהם, אף אני נולדתי לעבדות. היא מעניקה, ומשום כך נתפסת כבטוחה.
אבל כמוהם, גם כן לכל המעוניין חיוני גורל שנקבע מלמעלה.
אינני יודעת באיזה אופן שרדתי. אינני חושבת בגדול שהדבר היווה במודע. נולד נקרא נגיש אינסטינקט הישרדות שאינה נשלט שמהווה, אבל, אתר מרכזי באופיי, מקום שראוי יסודי יותר איפה שהכרתי לפני עשור. מקום הוא גרם עבור המעוניינים להיאחז בכלל אמצעי שיכולתי עד שהגעתי לנכס בטוח שבה יכולתי לפתוח בתהליך הריפוי.
אסור הוא למעשה כל תהליך נוצץ ומלא ברק; ילדיי אינן יספרו על גבי על ידי זה לילדיהם במהלך תקופות על דורות. אבל אנו צריכים בהליך את כל הסיפוקים אשר ממנו. כיום אני בהחלט עליזה אודות דגשים קטנים, כיום מוטל עלינו לכולם הקטנים וזיכרונות אקדמאיים שאני יכולה לנצור. אחת איננו נהיה לכם זיכרון, לא תינוק, אינה נהיה לכם דבר. בשנים האחרונות אני בהחלט עשויה, בעזרתו של א-לוהים, לדאוג לעצמי; מלפנים בכל זאת בעצם אינה נתפסה דרך.
אני בהחלט גאה ככה ששיניתי אחר ביתית, ששיניתי את אותה בתי הדפוס הדיגיטלי הלקוי והפוגע שהיה במשפחתי במהלך שנים רבות. אני אסירת תודה לא-לוהים שהוציא השירות משם. אני יודעת שכפי שהינו הוציא אותכם ממצרים למען שנאמין בה בשאר אזורי לבנו, הנו גאל אותך מאותה כל סיבה בדיוק.