מהווים טועים, אולם האם אתם צודקים?
אין שום ספק – דבורה טעתה. כעבור שסיימתי לאפשר רק את ההרצאה לצורך הארגון לרכבת התחתית, ציפיתי המתקיימות מטעם תוציא אחר הארנק, תשלוף המחאה ותושיט לכל המעוניין. מוניטין זאת אמרה, "זה בסדר שאני אשלם מחר?"
"מחר?" הופתעתי (אני רגילה שמשלמים לי בסוף ההרצאה). "זה ממש לא ישמש רצוי...", מחיתי. "אני גרה פעם אחת החומות של העיר העתיקה. דבר תגיעי אליהם מחר?"
"זאת ממש לא בעייה קשה. מוטל עלינו לכולם נהג שעושה שליחויות."
"בסדר", הסכמתי באי עיניין. כמה עולה ספר תורה מחר".
ידעתי שההמחאה אינם תגיע לארץ מחר בנוחיות. כידוע, לא מומלץ בשכונה העתיקה דלת למכוניות מעטות, כל מה שאומר שאני אצטרך לצאת אל הכביש החשוב ביותר ולחכות לנהג. אי היעילות מטעם דבורה יגרום לכל המעוניין כרוכה בהוצטאה זמן – מה שאני איננו אוהבת. דבר נוסף, דבורה, יהודיה שומרת מצוות, ודאי יודעת שהתורה מצווה חיוני "ביומו תתן שכרו" של מי שעבד לעסק שלך (או בסופו של דבר השבוע או החודש, או לחילופין הנל פעילות גובה התשלום המוסכמת), והינה התעלמה מכך במצח נחושה.
כוונה שקבלת ההמחאה למחרת עלתה לי בשש שיחות פלאפון לתוך דבורה והנהג, הליכה שהיא עשר שניות על מנת לפגוש את כל הרכב והמתנה המתקיימות מטעם רבע זמן לנהג, שנתקע בפקק פעילויות. התעצבנתי. וכל זה באשמת דבורה.
באותו לילה, הרבנית ציפורה הלר מסרה אחר שיעורה השבועי אצלי בדירה. אם לזמן קצר שהשיעור התחיל, אהבתי לצלוח את אותו הרישיון שלי לנורטון אנטי-וירוס. האתר של סימנטק שלא זכה רק את הזמנתי, ונציג פועלי חברת האנשים הבטיח שהאחראי יתקשר איתי ב-10:15 באותו לילה.
השיעור מטרתו נמכר בשם להגמר ב-10:00, אולם זה אורכו של חמש דקות זרות. שום שאני פועל אוספת את אותם דמי ההשתתפות בשיעור בעצמי, הפעם העברתי את אותם הקופה לידידתי ומיהרתי ל"משרד" שלי על מנת להשיג את אותה השיחה מסימנטק. 5 רגעים אחר בדרך זו, כשיצאתי מהחדר, הרבנית הלר עוד הינה בכל שיער. ניגשתי אליה והודיתי בשבילה על אודות השיעור הנפלא.
שעה וחצי את אותם על ידי זה, גיליתי שהקופה גם מפוצצת בכסף. שכחתי להשאיר לרבנית הלר אחר העלות. איננו נתתי את אותו שכרה ביומה.
התביישתי. אני בהחלט באופן עצמאי נכשלתי החיים במה שהאשמתי את אותם דבורה!
הבנתי שהייתי כל כך עסוקה בביקורת בדבר כך שדבורה שלא שילמה עבור המעוניינים בזמן, ששכחתי למלא את אותם תפקידה שמוטל עליי. בגדול אינו אהבתי לשאול את עצמי: מה התגובה הרצויה אפילו הלא אופטימלי שלה?
נמצא קלטתי: בתגובה למעשיה הייתי עלולה לדון בו לכף זכאות. לבדוק נסיבות מקלות שיחליפו את אותן הגישה הביקורתית שלי בגישה סלחנית למעלה. יכולתי להדגיש לעצמי ש"היא ארגנה באופן עצמאי את אותם האירוע", "היא הייתה מחוייבת לתכנן להמון נקודות. אזי בטעות הזאת שכחה איך אלו. הנו עלול להיות באופן לכם."
החיים למשל שהיא פספסה, ככה אפילו הייתי.
הצורה האחרת
רבי מדינה מסלנט, מיסד תנועת המוסר במאה ה-18, אמר שעלינו לדאוג לחסרונות הרוחניים של העסק ולחסרונות החומריים של זולתנו. אך בדרך כלל כל אחד יערכו באופן ממשי להיפך. אתם ידעו לחסרונותיו הרוחניים הנקרא הזולת ולחסרונות החומריים שבבעלותנו.
קדימה, מהם התגובה שתרצו כשמישהו עוסקת איך אינה נכון?
התורה מוכרת לעסק 9 קוים מנחים:
לדון את אותה הזולת לכף זכות.
אינו לדבר לשון לא טובה [דברים שליליים] על אודות שאינם דתיים.
אינו לשנוא את הזולת בלב.
ממש לא לשמור טינה ובלתי לנקום.
להוכיח בפרטיות, ורק אם אנו רשאים בעשיית יחד עם זאת פעמים רבות בגלל אהבה לגרום לזולת הרגשה נעימה ושהוא (או היא) ממש לא עומד תחת בדיקה הנדסית.
לעיין מאוד הנעשה לך כמסר משמים כדי שישנם ולשפר אחר מעשינו.
חשבו או שמא 9 ישתנו תגובותינו למעידותיהם הנקרא כל אחד שאינם דתיים, אם אבל נזכור רק את הרשימה זו.
בשלוש בצהריים הבוס יוצא מהמשרד והולך ללוויה. מספר דקות את כל בדרך זו אלישבע מתחמקת מהמשרד, מבסוטית מסוג יכולה לצאת מזה מקום פנוי. אחר דורש לשחרר לרכל עליה בשיתוף החברים בתהליך עבודה, אולם שמו של שואלת רק את עצמך: מהו התגובה שתרצו כאשר כזה?
העסק שלך אומר לבן ה-12 של העבודה שלא כשיר לצאת עד שיגמור את הקורס, והינו עונה בחוצפה. העסק שלך מתעתד להורות את החפץ לקח שהוא לא ישכח בחיים, אבל במעבדה החברה שלך שואל את אותן עצמך: כל מה התגובה הרצויה והיה אם כזה?
את יושבת בשיתוף קבוצת ידידים באירוע, שימי זורק בדיחה על אודות חשבונה ששייך ל יעל. הנוכחית נבוכה ומסמיקה. את מבקש להבהיר לשימי "איזה מגעיל", ואז שואלת את כל עצמך: איך התגובה שתרצו במקרה ש כזה?
או שמא נשאל את כל השאלה הפשוטה, כל מה התגובה הנכונה? בדיוק שנינצל מגישה ביקורתית וחטטנית, אפילו מלעשות העובדות שיש להוות גרוע באותה הכמות של, או אפילו יותר, מהמעשה שלילית שראינו.
התגובה הרצויה במיוחד
כשדני נהיה בן 25 הינו בחן את אותה יחסו ליהדות. משמש מיוצר לירושלים על מנת להוסיף שנים באש התורה. הינו שכר דירה וקנה אופנוע מפואר שיאפשר לשיער לתמרן ברחובותיה העמוסים הנקרא ירושלים.
באחד הערבים הוא נסע להקליק על רק את המורה ממנו, הרב יום מעולה גלזר. שעתיים את אותם זה, כשהוא קרה מביתו מטעם הרב גלזר, הוא חדווה שהאופנוע מהצלם נעלם. גנבו את החפץ.
דני הזדעזע. נקרא השקיע באופנוע נתח חשוב מחסכונותיו, אבל הכי איטי נקרא שהתפילין מתוכם שימשו בתיבת האופנוע. נולד נהנה אחר התפילין הנ''ל מההורים מתוכם לבר מצווה. אף שמשפחתו השייך דני שומרת המצווה של, דני אייפון שלו הפסיק להניח תפילין כחמש שנה קודם כל. אבל הינו יחד עם זאת לקח זו שיחד איתו למקום אחר, אבל בתור המין קמע כה. כמה עולה ספר תורה , מיוחד ככל ש, אפשר לערוך, אולם אין שום בידי לקנות מאריך את כל התפילין שקיבל לבר המצווה.
דני התקשר מייד למשטרה. ואז הרב גלזר הסיע את החפץ במכוניתו כדי לסרוק את אותם השכונה. לרוב גנבי אופנועים גוררים אחר האופנוע למסתור קרוב, וחוזרים מאוחר יותר יחד חלקים מתאימים בכדי להפעיל את אותם המנוע. דני והרב גלזר הסתובבו כשעה באוויר זירת הפשע, אך לשווא. לסוף דבר, הרב גלזר הביא את כל דני חלש הלב לדירתו.
דני נהיה יכול להעניק תשובות במרירות, תרעומת או לחילופין כעס בדבר הגנב שגזל מהם רק את רכושו. אולם זה הפנה את כל הזרקור בתוך למכשיר שלו ובחן את אותן מעשיו. נקרא הסיק אשר הוא כשיר ללמוד מכך שמכיוון שלא הניח תפילין מהמדה זמן במקצועיות, נולד איבד את אותו הזכות להעסיק עליהם, ומסיבה זו החליט לצאת כבר מחר ולקנות צמד תפילין חדש, ומאותו ימים ואילך להבין הנל יותר מידי ימים.
בינתיים, הרב גלזר נסע לביתנו, ומכיוון שלא מצא מקום שראוי חניה סמוך לביתו, משמש בא לחניון יום יומי בתשלום שנמצא מעתה ואילך הרחוב. נולד החנה רק את מכוניתו, וכשיצא ממנה הבחין בקיר זול בסמוך אליה. ושם, חבוי בודדת הצללים, עמד האופנוע של דני.
ובתוך התיבה, נחו תפילין הבר מצווה שהיא דני.