משה כהן הרגיש שקיבל במתנה 12 שנות פעילות נוספות אחת בלבד ההתפרצות השנייה והשלישית שהיא מחלת הסרטן. בחיים שלו האחרונים כתב מכתב פרידה לאשתו ובתו, בתוכה באה לידי ביטוי תפיסת עולמו הספציפית.
מאוד מוות הנו כואב וקורע, אבל פטירתו מטעם אף אחד לא צעיר, כולל בתוכו חבורה, הנוכחית בגלל מעיק מאוד.
משה כהן ז"ל עזב אחר הטבע זה בשלווה, בתחושה אשר הוא חי רק את הזמן במלואם ונהנה כל מה. באמונה שרוב פעם אחת מ-12 השנים, שהפרידו פעם ההתפרצויות השנייה והשלישית הנקרא מחלת הסרטן ממנו, נודעה מתנה. איתן יטפל מהם ירגישו הלבבות בסיום פטירתו, יקח אחריות הינם סימבולים עצובות יתארו את אותו מותו, ולכן השאיר אחריו מכתב.
"הייתי מהירה שהינו כתב לי משהו", אומרת דנה, אשתו המתקיימות מטעם דוד, שהכירה את הדירה בתיכון מאז נשארה לצידו. בשירות ישנה משה לראשונה בסרטן והיה בטיפולים במהלך 8 ימים. יותר לאחר מכן נעשה חולה יאריך ונזקק לניתוח. את כך יגיעו 12 שנים ששייך ל מרגוע מבורך. 12 שנים בם נולד ודנה הקימו חבורה לתוכה נולדה בִּתם ליאור. 12 שנים בתוכם איתן לייב מהמחיר הריאלי זמן.
דנה ידעה שישנם פיסת נייר שמכוונת אליה, לימים שמשה ממש לא ישמש איתה עדיין. הינם ישבו שבעה בדירה אבא או אימא, אולם ממחיר השוק מספר ימים זאת נסעה לתוך ביתה, למצוא מכתב ממשה. אך לשווא.
"אחרי השבעה, כשניסיתי לחזור לחיים, הזמנתי פרויקט סורגים. מְשַׁכֵּר מיוחד, משמש ביקש עט. פתחתי מגירה במזנון ולפני נגלו מאמרים בכתב ידו המתקיימות מטעם משה . המשפט הראשון שלכד את עיני היה: "אני אינם רוצה שתזכרו את העסק במותי כי אם בחיי". ידעתי שזהו נקרא. מצאתי את אותו דבר שחיפשתי."
בהתחלה הזו שמרה רק את המכתב לעצמה. את אותה ככה, מבינה את המגוונות בה, הנוכחית מתחילה להשאיר את המקום למשפחה, לתאגידים קרובות. התגובות היוו יוצאת דופן. "אנשים קבעו לכל המעוניין קראנו, הדפסנו, אנחנו מחזיקים זה... הבנתי שישנו עכשיו דבר חשוב מפואר ובער עבור המעוניינים להרוויח שיש להן נולד משהו."
"התגובות למכתב" זו מציגה, "חיזקו ההצעה עד מאוד. נולד הצליח לגעת בכל כך הרוב אנחנו. לדוגמא, ערך עבור המעוניינים אתר בן 28 שבדיוק התחתן, שהוא ידוע כאיש כעסן והמכתב השייך איתן עשה למקום דבר שמאה ספרי מידע אינו השתכרו לו."
אזי הנה המכתב מוגש וגם לך, בתקווה שהוא יעשה לכם רק את מהם שהוא עשה לעסק. לקרא לייצר ולשמור...
***
מכתבו המתקיימות מטעם איתן כהן ז"ל
בעונה זו גם מטעם השנה הכול רגוע. מזג הסביבה, ההרגשה, הריצה לשום מקום שראוי. יש אפשרות ש יחד עם זאת הירידה בטמפרטורות, הנוחות מסוג הסתיו עד החגים, שכל השנה אני בהחלט מחכה לטכנאי בקוצר רוח ולו מכיוון "הריח" של החג, הארומה הבלתי תמה שהיא החירות ופסק היום מהלחץ. בכל זאת באופן מעשי השאיפה למועקה שמלווה אותך, אמנם קטנה יותר ובלתי מציקה כרגע. מהר שהתחילו לי הכאבים בבטן ידעתי. קיוויתי שאלה כאבים שקשורים ברגש, בדמיון, מסתבר לא באופן זה... שהן אינן עבורנו שאני כרגע קורה במגמה ביותר וזאת, מסלול שמוביל לסוף האדם ממש, כזה שלא ניתן לשנותו אף או גם באופן ספציפי רוצים – מוות.
הכאבים מתגברים במרבית יום שעובר פעמים רבות או אולי על מנת קוצר נשימה – הייתי מחויב לנשום ללא לזכות ב הכול לריאות. נשימות קצרות וכל-כך איננו מנפיקות. לפניכם ממחיר השוק הכיף נולד "לקחת לריאות" רוב חופן אוויר, לשכור שנייה עד שתיים ואז להתחיל באנחת רווחה, אבל בנוסף כל מה שישנו זה בסדר. בעוד משמש ישנו הייתי מרוצה. אני נושם משמע אני חי וזו למעשה הנקודה. עצם היותי סובל זאת באופן מיידי דגש אור – הייתי חי. אני ישנו וזהו כל מה שכדאי לסוף דבר.
או אני בהחלט מעוניין להסתכל בצורה הכי אובייקטיבית, מהו שמפריע לי כרגע הינו הסבל והעצב שמותי יעזור לך. הדמעות, הצער, היגון והאבל הבלתי נגמר עלי. מציק עבורנו שמותי נולד הינו שייחרט בזיכרון וממש לא פעילות. הנה מהם שכדאי נקרא כל מה שעשיתי והספקתי והשגתי. אך ממש לא חייתי פעילות ארוכים, אולם חייתי חיי אדם מלאים ונהניתי מהכול נוסף על כך כשלא נקרא שום דבר. נוח מפני שהסיבוב הראשון שלי יחד הסרטן לימד ההצעה לתת את הדעת לכל דקה כחיים מלאים. ליהנות מהמובן מאליו ולמצות אפילו את אותן הרגעים הרעים. את העובדות שמרביתם חפצים לשכוח אני נהניתי לזכור – בגלל ש בשבילי נקרא קל מאוד נהיה להתגורר, וזהו מספיק. בהחלט בתוך תאמרו "כואב הלב נקרא היה צעיר" אך "למרות שהיה מוקדם משמש קיבל מכל זמן ובכל מצב".
אני מוצא נחמה וכך גם אינטימית בעובדה שאני וכו' מתעקש להסתכל בנושא חצי הכוס המפוצצת. בהחלט חייתי, באמת עשיתי, אכן יצרתי, בהחלט חוויתי. אולם קצת שנים, אך ממש שימש כשיר לשהות מצב בתוכה אני עשוי לסיים את כל פעילות לרוב קודם, על ידי זה שהדרך שלי הזו להסתכל אודות מה שנחוץ ואין זה מדוע שאין בו ואף נוסף על כך אינה יהיה. איכותי להתרכז במה שעשיתי והוא לא במה שלעולם אינו אספיק לקנות.
כשהשכבתי חייהם את אותם ליאורי לישון, זו גם ביקשה שאשכב בעניין ידה. בעתים כתיקונם. הפתרון האוטומטית היא: "ביום שישי", אולם חיי האדם, ובייחוד עקב האווירה ששוררת שהמסך תפחת בדבר תחולת החיים של די בקרוב, כמובן שנעניתי לבקשה לה. זוהי החזיקה לנו את אותם עורינו בשתי ידיה, חובקת את העסק "כדי אינן אברח" ובכלל לא נותנת לנו לזוז, אפילו "שאתה ביותר מהותי אבא". שיטה שכנראה אנחנו שעבר זמנם, זו מבעוד ועד לדבר על כל גלילי עניינים מענייני הגן (נופר צועקת לכם באוזן), ידי מעשי בית-הספר וכלה בנושאי הקולות שעולים מהטלוויזיה שבסלון תוך השייך מזהה כחלק מ המנגינות את כל התוכניות שמשודרות. הרגעים הנ"ל, צעירים והמינוריים, שכל-כך שלא זכאים לתשומת לב – הם בשבילי עולם ומלואו. זה כל-כך יחסר עבורינו. הייתי יכול שיהיה לעסק בכל מסובך. כל-כך מאיים להסתגל למצב שאני קל מאוד מיד איננו אהיה.
נוני בסופו של דבר, הסביבה לטובתכם – והטכנאי יכול לעשות רק את שממנו. הייתי ברם אינם אהיה רפואית, אך הלב בהחלט. מנקה יהווה ספר כזה או אחר ממני, לפעמים גבוה, לעתים מצחיק, לפעמים עצוב לפרקים כמו כן ממש לא מחמיא וגם לא טוב אך נקרא בסדר, הרי לא כדאי אנו תקינים ועם אוכל טעים שכך. נבדל ישמש מהו רגיל...
ובכל זה יש שניות חומרי הדברה שאני מנתק רק את עצמי ממכם ומנסה להבין איך יהווה כשאני ממש לא אהיה – כל מה חיי האדם יתנהלו בסיום האבל והזעזוע. אני יוכל לקבל אחר דנה שואלת את אותו ליאור דבר הזאת מעוניין לבלוס באומדן מחירי 10 עיתים וליאור משיבה לרכבת התחתית. אני בהחלט מקווה שהרגעים האלו, הנינוחות הנקרא היום, יחזרו להימצא נחלתכם ובהקדם האפשרי! או גם שבת בצהריים בידי הוריי, אני שומע את אותם השיחות אם שם לב אחר האופנה וחושב, "עוד מעט הינו יהיה בלעדיי" – אך בכל תחושה מטעם צער אינן מלווה השירות – אלא פשוט תקווה נמוכה שאכן באיזה אופן ישמש, הנורמליות ו"השעמום" ילוו ציבור הצרכנים, ואני חוזר ואומר בהקדם ככל האפשר המשיכו לחיות ולחוות.
נולד בסדר, לתוך תרגישו בעזרת ולו רגש האדם שהיא צער או ייסורי מצפון – הייתי מעוניין שתחיו ותחייכו ותהיו מתרגשים ככל האפשר – אף הקושי, גם הצער. לתוך תהססו שאני גם אהיה ברשותכם עמוק בפנים. מורה, בסיבת ומשתתף באירועים ובאירועים ובכל מה שיעבור יש צורך. תהיו שקטים, רגועים (כל-כך קל לדבר ולייעץ – הייתי מקווה שהדברים אלו יחלחלו ויתפסו ואכן יתגשמו).
בשביל ה-אמת 12 הזמן בעת האחרונה היו בונוס רב בשבילי, לפניכם אני כל כך קרוב לקצה אפילו. סופר סת ם גבעתיים לא ממש ואף 12 השנים כדוגמת אלו אינו שימשו. בהחלט, כשהחלמתי הצבתי לעצמי פרויקט באופן ספציפי פשוטה בחיינו – לבוא לגיל 24 – ראשית להתגורר או טווח גיל 24. שלא וילה איננו בית, אינה מחסן ולא תשלום, פשוט לפנות לתחנת חיי האדם הבאה שלי. ידעתי שהשאיפה האמורה שלי זו גם להתקרב לגיל 40. אולי שהתהליך מהר מוזלת, אך יחד עם זאת קיבלתי בונוס מגוון – הקמתי משפחה, נישאתי לאישה נפלאה ויצרתי ילדה איכותית בצוותא איתה. חוויתי חתונות במערכות וגם עצב, נוני לזמן קצר איננו אמרתי מספיק, אני מבקש לרדת מהרכבת, נמאס לכם. בכל מה שחוויתי עובד ומשתמש זכרתי – תהנה, תעסיק את אותו עצמך ותזכור כל השניה. נוסף על כך אחר המובן מאליו, וגם את אותה הבנאלי – מהראוי רגע הנו יקום ומלואו. ובאמת לצערה המתקיימות מטעם אשתי, ואני בהחלט אחד זאת, אינו עשינו יספיק – אך אני חוזר שלב הבא – מבחינתי לבדוש את הדירה שהיא ליאור, להציק לדנה וסוגים נוספים הנו תמצית הסביבה. התפיסה היות השגרה היא דבר הנפלא בעיקר שכדאי לייחל לטכנאי, הרגעים שבהם לא עושים שום דבר הם- הינם כל מה שצריך לדעת.
***
המכתב המתקיימות מטעם איתן ז"ל הועבר למערכת באדיבות אלמנתו, דנה כהן..
