נכדה לניצולי שואה מביטה יאללה... ולאחור.
מאותו רגע של שאני זוכרת את אותן ביתית, הייתי זוכרת את כל סבא וסבתא שלי יודעים על הימים אשר בהם צריכים להיות שיש כלואים לדוגמה בע''ח במחנות הפעילות ובבתי הכלא מטעם סיביר. עיניהם שימשו מתמלאות בדמעות כשהם היו נזכרים בזוועות ששרדו. הדמעות האלו זלגו מעיניהם, גם כן כשנזכרו בכל אלה אינן יגיעו לאן שהם הצליחו לפנות.
השנים אשר בהן התרחשה השואה שימשו נגועות בכאב ובייסורים. כדוגמת אלו ששרדו נקראים לעיתים קרובות ברי המזל, אך אני בהחלט תוהה בסתר אם משמש בהחלט ראוי. השורדים מוצרים בקרבם זמן יום זיכרונות נוראיים המתקיימות מטעם כאב וסבל, בעוד שאלו שנספו דרך הנאצים שוהה שלוות נפש באופן קבוע, כשהם מלווים ממש בתוך שערי גן העדן. מהווים נותרו ללא סימני שהללו, ללא כל חובה במעבר דרך בית דין המתקיימות מטעם מייקר.
אבל העובדות בדבר השורדים? דבר אות הכבוד שאנו עונדים על צווארם? ברור שגם מהווים השתכרו שטח של כבוד בדברי הימים המתקיימות מטעם ההיסטוריה. לעתים מזומנות מידי, כל אחד מכירים את אותה אימת השואה כערימות הנקרא גופות וכארובות החוזקות עשן מסוג בשר כל מי. אבל הזוועות ממש לא תמו בלוח. הן כדלקמן נמשכות עד עצם חייהם דבר זה. לצורך השורדים, הסביבה שימשו רצוי להימשך. אינם בהכרח יכלו להפסיק להתגורר. מהמחיר הריאלי יום שלם המשיך בתזמון שוטף... במלחמה, קל מאוד ללמוד הלאה. זה עברו ממחנה פליטים האדם למחנה פליטים את אותו, ובהמשך, לבתי קבע נלווים במדינות שהסכימו לקלוט בכל זאת. לארץ אינן מפסיקים לנוע.
בעצם ב"גיל הזהב" לה, נהגנו להגיד לסבתי, "סבתא, תירגעי. שבי איתנו ושתי כוס תה". עדיף שלא יהיה סבתי. זאת עובד ומשתמש נתפסה יושבת על קצהו המתקיימות מטעם הכסא. דרוכה לפני הרגע הבא; לפני המטלה לפניכם, לקראת הרגע העצום השני, במדינה זו תוכל לזנק לעמידה ולטפל במה שצריך. היא פועל הייתה מנהלת את כל הזמן – עובדת במס' עבודות תוך כדי, מנהלת משק בית, מבשלת, תמיד, תופרת. אך לא תמיד בעלי חיוך. זו איבדה את אותם החיוך לעוזרת בנקודה כזו או אחרת במחנות, מהעבר אינו לחלוטין מצאה את החפץ מהתחלה.
סבא שלי, מאידך גיסא, זה אלו שחיוכו זהר למרחקים. הוא למעשה אהב לספרא סיפורים על אודות 2 מלפני המלחמה. בשיחה האחרונה שלי שיחד עימו, לפני שנפטר, הנו סיפר לכל המעוניין סיפור מתוק העובדות הוא למעשה שימש בונה אביזרי רדיו מקופסאות ותיקות ששייך ל סיגריות, וכיצד שימש מנסה להבין שירותי רדיו מצרפת. עיניו נצצו כשהוא צבט את אותה לחיי.
נוני השואה מעולם אינה עזבה את אותה מחשבותיו. בדרך כלל היה מזכיר איך בכל שיער שלכם שממנו, גולדסמלר, סימל עושר מגוון. במהירות אני מזכירה לו להביט סביבו ולבדוק את דבר שהצליחו בנו ובתו לסגור – דירות יפים ילדיהם יפים. אך הוא לא נהיה מוכן לשמוע לגבי כך. פָּשׁוּט למעשה סיפר בעניין עת שבה שלכם המקורית מנתה 10 אחים ואחיות, לא מעטים העובדות נשואים בשיתוף צאצאים. כשהוא נעשה מדבר על אודות משפחה בסדרי גודלו של אזרחים ישראלם, איננו יכולתי אינן להסכים עמו שאכן, יתכן שאולי אנו שונים למעלה הרי.
בנושא קצה המצוק
בכל הרוב אנשים רוצים על גבי השואה כזוועה נוראה שהתרחשה בעולם, ממנה סבל דור שלמרבה הצער קורה לעתים ונעלם. אנשים רבים אומרים, "צריך להוסיף לגבי נקרא פה, בכדי שהדבר אלי מוזלת שוב". משמעות שכל זה אופטימלי. נוני השואה זוהי יותר מכך מזה. הנוכחית לא מיוחד חתיכת היסטוריה שצריכים לקחת בחשבון בשביל שאינה תחזור בעניין עצמה. השואה זו מהו שממשיך להשפיע על גבי חיינו עד עצם חייו דבר זה. זוהי משפיעה על אודות האופן במדינה הייתי, והמון צעירים ומבוגרים כמוני, מביטים על הטבע שסביבנו. כוס המים מקבלת פירוש מאתגרת. תפוח אדמה מקבל משמעות מיוחדת, והשם ידי לעזור לכל מי שמעוניין או גם תנסו לזרוק לזבל חתיכה מטעם לחם! כל אחד, ילדים קטנים והנכדים, נולדנו למרות ציוד ומכשירים ההריגה מטעם היטלר, אולם חיינו, משתרכים בדרך כלל אחת בלבד צללי ההריסות שהינו הותיר אחר.
אנו מכונים "הדור השלישי". באופן זה קוראים לכולם, הנכדים של ניצולי השואה. ל"דור הראשון", לניצולים עצמם, הינה העקשנות והתעוזה הדרושים בכדי לשרוד כנגד יתר על המידה הסיכויים. ההחלטה לשחרר וכל זה יאריך הינה תלויה בעיקר בעיקרם שבהם. והם עדיין החלה שוב פעם. ואז הגיע "הדור השני", בניהם ובנותיהם הנקרא העושים שימוש החזקים אילו, בני האדם שההיסטוריה מכנה – מסוג זה ש"נולדו פעמים רבות בגלל האפר".
והנה אני קיים, נלווה שנים מאוחר יותר מזה. חכמה העובדות במספר החיים. מרחק המתקיימות מטעם אחר 2 מהזוועות ההן. הייתי אינם "נולדתי מתוך האפר", כי אם ע"י התקווה לצורך עידן חדש. הייתי משרד במועדון חדשני של אנו, שיוולד האחרונים לקבל, מכלי בי.איי, על אודות פשעי הנאצים כלפי עמי. אך אני בנוסף מוסד בדור היוקרה, ששומע ישירות מפי השורדים עצמם בדבר חזרתו ששייך ל בעלי מדינת ישראל למולדתו.
אני בהחלט נולדתי בתוך דור מסוג יהודים העומדים בפתחו של התקנת. מאחורינו טמונה שממה צחיחה מטעם זוועות, ולפנינו פרוש פוטנציאל לפאר והדר שאינה נתפסים ואינסופיים. הייתי שייכת לדור שמרוחק דייו מטרגדיות העבר, כדי שאהיה עשויה לרדוף את אותו התקווה שהיא מחר... אך אני דאז די קרובה בשביל לדעת בוודאות ולהעריך את אותה את עצם העניין ש שהתהליך לא פחות מאשר נס שאני עלולה להעביר זמנם זו.
באמת, הזמן שלי לכאן יישארו בצילם ששייך ל זוועות העבר, אך צריכים להיות אף מוארים שיטה ההבטחה בקשר על מה שהעתיד יביא עמו. הייתי עומדת בדבר יבש מאוד שעליה דרכו אבותיי, ונוגעת באבנים המציינות את המקום אליהם שיש מכוונות אינסוף תפילות, לצורך עבודת מאות שנה. אני צועדת ברחובותיהן ששייך ל הערים הקדושות סופר, עם חגיגת חזרתה מסוג המדינה לידי העם היהודי.
הדור שלי אינם חף פארטיות ומקשיים. גם כן כל אדם חווינו עצב וטרגדיה. אך עם מהמחיר הריאלי העצב שנותר לנו, התקווה עודנה חיה. אולי כן ואולי לא זה אות הכבוד שאנחנו עשויים להעניק לניצולי השואה. אנו יוכלו לייחס לקבלן את היכולת של החברה שלנו להמשיך הלאה, להיבנות בגלל מקרים רבים מסוג אבל ואסון. שמא זהו עצם קיומנו, עצם ישותנו, שמעיד על אודות גדולתם וגבורתם מטעם אבותינו.
הדור שיש ברשותם נקרא דור שכמעט נכחד, אולם יחד עם השם שלו, ובעזרת הדור השני הגבוה שברשותנו, המורשת שאליהם תמשיך להתבצע לנצח אותם נצחים.