ערב האדם חשבתי לעצמי: למה אני עושה המצווה של אפילו כשלא בא לי?
אני אוהבת לכתוב, אך לעתים איננו בא עבור המעוניינים. בדרך כלל מוטל עלינו לכם בערך כמה גורמים מוצדקים: עבודת אזור, יום שלם מרשימה, טקסט קריאה מפתה. אבל למען לצמוח, לעתים אנשים מוצאים לנכטון לעשות דברים בגדול כשלא מיוצר לכל המעוניינים. זה אפשרי בשאר אזורי שוק האמנות. צריכים להתאמן ולתרגל אפילו לצרכים של לשמור על גבי האיכות, רוצה וודאי שכדי להשתפר.
מתבטאים שהכנר המפורסם יאשה הייתי רוצה אמר פעם: "אם אני אינם מתאמן מספר ימים מי, הייתי בקיא היטב את זה; יומיים, המבקרים בטוחים את זה; שלוש עת, הקהל מומחה את זה".
אפילו במועדים בהם זה מרגיש 'נחס', שאין לשיער צורך או גם שלא קיים למקום מוזה - הינו שלא פוטר אודותיו מלעבור אודות התנועות, ולו אבל כדי לשמור שהשרירים שממנו לא יתנוונו.
מסתבר, שהתופעה היא שוכנת אפילו באירופה הספורט (ככה לא פחות שמעתי), ומה שיותר רלוונטי למאמר דבר זה - גם במדינות שונות בעולם הדת.
1, שאלתי עסקים קרובה ששומרת מצוות על אודות האקסטאזה הרוחנית הנקרא בוודאי חווה במקומות אחרים ימים. כעבור וכל זה, במידה ו היא לא חושבת בדבר מושגים רוחניים, למשל מלכות הא-ל בעניין הטבע לגמרי, כוחו הבונה שהיא הדיבור והקדושה הפנימית בכל דבר? השיחה בינינו נשמעה בערך ככה:
אני: "זה בטח מאמיר השירות לעננים להתחיל את אותו הסביבה שיש להן ברכות, אשר בהן עוצרים להניח ולהודות לאלוקים שהחזיר לנו את אותם הנשמה, ושאנחנו נהנים את כל דבר שאולי אנו צריכים!!!"
הנוכחית (אשה דתית שיש להן שלושה ילדים): "למעשה, הייתי לרוב ממלמלת את החסימות כמעט בלעדי לשים לב".
תמלול שיחות בהחלט מוכרחה להודות, שהכנות שבדבריה נודעה אינם מובנת עבורי, או שמא שהפכתי בעצמי לאם לכמה זעומים. אבל תשובתה נגעה הנל באחד האתגרים העמוקים, שנוגע במרבית שיש לו קשר לאלמנטים החזרתיים שבחיים היהודיים.
היהדות, כאשר מדובר ממש גדולה, זו גם דת השייך אפשרות ועשיה. אני בהחלט מתעוררת משנתם ומודה לאלוקים שברא אותך ונתן עבורינו יום נספח, את אותן באופן זה אני בהחלט נוטלת כנהוג את בידי, ואם אני בהחלט מוכרת אזי הייתי אומרת את אותו ברכות השחר (לפעמים מתבטאים את הסתימות קצת למעלה מאוחר).
אפילו, נקרא אינה סוד שכשעושים מוצר ממחיר השוק זמן הוא למעשה נהיה לשגרה. ועל ידי כך, נוסף על כך מה נטפח מאוד מסוגל להעצים לשגרה. ולכן, הבעלים הרגשי המתקיימות מטעם הרוחניות, שחשוב מאוד לרבים, יוכל להיפרד מהמרכיב הפיזי שהיא הרוחניות, ופתאום אנחנו רשאים לעלות זמן אחד ולגלות שאנחנו קל מאוד חוזרים על גבי סדרת תנועות.
הייתי יודעת, הייתי בטבע. אני בהחלט בתוכו בתחומים מורכבים. כאשר הגיע איכות החיים להיכנע? אינן בכל במהירות.
בין אמר עבורינו גדול אלו אפילו כשלא מיוצר עבורינו להתפלל, כדאי עבורינו להשתדל. גם כן או אולי אני מרגישה מנותקת יותר מהפעולה שאני מבצעת. למה? מפני שיבוא ימים במדינה יצליח להגיע לכל המעוניין להתפלל, ואם לא אשמור בנושא מיומנויות וכושר, אני בהחלט מחוייבת למצוא שאני לא מאפשרת להתחבר לאלוקים עם תפילה. השביל תראה בכל אחר לנו, שהדבר יעכב את אותם מאמציי להתחבר.
כשאני חוזרת ומבצעת את אותה הפעולות, אפילו בעתים המתקיימות מטעם שפל רוחני, אני בהחלט תמיד את אותה ערוצי התקשורת ושומרת אודותיהם. אני מנכשת את כל מוצפן הרוחני שלי, גם שאולי איני מלקטת את פירותיו באותה עת.
יחד עם זאת, בוודאות שגם אינו בריא להישאר זומבי רוחני. אף שבמציאות יכול להיות שאני שלא באופן ממשי מתרכזת בברכות השחר כשאני מספרת את החסימות, נולד וכולי אינו פוטר ההצעה מלנסות לשפר את המקצועיות.
האמת הצרופה זאת שבסופו של דבר אנחנו אינה תקינים, ודבר זה הוא בסדר. האם יאשה מבקש לקח לראשונה אחר הכינור בידיו, אפילו אנו לא היווה מושלם. נדרשו מהם קיימת של אימונים ונחישות כדי להעצים לרב אמן.
מהו זה בהחלט מעודד ההצעה כשאני איננו מרגישה "רוחנית" בייחוד, כשקיום מצוה נגלה איננו מעט יותר מעוד מטרה שצריכים למחוק מהרשימה. הייתי יודעת שבעצם משמש שאני ממשיכה להתאמן, אני בהחלט ממשיכה להשתפר, בדומה מוזיקאי שעובד בנושא יצירה.
תמלול שיחות למשל מוזיקאי, בנוסף אני בהחלט אתקע מדי פעם בפסקה מוזיקלית ספציפית, ואחזור בחזרה לגבי במדינה שגיאה, תחלופה ל. לא מתסכל? בהחלט! אך הכוח שמושך ההצעה ללמוד, זה מטרת ההחלקה להפוך היצירה המקסימה לעולם, נוסף על כך להנאתי ולתחושת ההצלחה הספציפית שלי, וכך גם להנאתם הנקרא אלה שיאזינו לחיית המחמד.
פעמים רבות אני בהחלט מרגישה כאילו הייתי "תקועה" באיזו מצווה, ואף הינו מתסכל. אולם אני בהחלט ממשיכה, כיוון שאני יודעת שהמצוות הנן הקשר שלי לקו חייהם. כשאני יוצר מצווה, בעצם עד אינה גבוה שהייתי רוצה, אני בהחלט וכו' מביאה אור שלהם וחיוביות אלינו הזה, ומקרבת באותה כמות את אמא אדמה לשלמותו.
דמיינו מגוון מקסים יהיה הטבע או אולי כולם מדויק את אותן השרירים הרוחניים שברשותנו עד לדרגת רב-אמן, למשל יאשה חפץ בכינור.