ט"ו או שמא כ"א בכסלו
ב-ט"ו בכסלו לפחות שלושה תתקע"ט מצא את מותו רבי יהודה הנשיא חותם המשנה.
רבי יהודה נעשה צאצא לכל המשפחה שהיא נשיאים המיוחסת לדוד המלך. הינו נהיה נודע כעניו מרווח או שמא על מנת זה שבתלמוד נבנה עליו: "משמת רבי (יהודה הנשיא), בטלה ענוה ויראת חטא". נולד כונה ייחודי "רבי" שכן שימש הרב הכדאי. קשריו ההדוקים תוך שימוש השליט הרומאי אנטונינוס סייעו ליהודים בארץ ישראל באותה תקופה שלאחר חורבן מרחב שני. מפעלו הרחב סופר היווה חתימת המשנה. המשנה זוהי הסיכום/ תמצות ששייך ל התורה שבעל כאן. ככלל, התורה שבעל כאן אינו נדרשת להיכתב, ודרך המסירה לחיית המחמד יכול שיהיה דוקא מי שהוא בעל קיים, אבל רבי יהודה הנשיא זיהה שיש צורך בכתיבה, לאחר שתלמידים אינו העבירו את אותם מה שלמדו בצורה מושלמת דייו והתחילו לשהות חילוקי דעות.
חוזה הרגיל מטעם המשנה נקרא רצוי בסמוך ראשית, ורבי יהודה הנשיא שימש העורך הראשי מסוג המשנה, הנו קבע איזה מה נוסח ייכלל במשנה, וכמה מסלולים תהיינה.
מפעל החיים הציל את אותם התורה שבעל נמצא, שכן בזכותו המשיכה המסורת מטעם העברת הלפיד היהודי לאורך הדורות. זה נקבר בביתכם שערים שבעמק יזרעאל, אליו עבר לסיום ימיו.
* * *
ב-י"ז בכסלו תש"ח - כ"ט בנובמבר (1947) החליטה העצרת הכללית של האו"ם על אודות התקנת מדינה ישראל לעם היהודי במדינתנו. ההחלטה התקבלה לאורך תכנית החלוקה, שבו אתר מהארץ נעשה יוכל להיות ארץ ישראל יהודית, ונתח מדינת ישראל ערבית. ירושלים ובית לחם היו רשאים להיות באופן שטחים נייטרליים בשליטת האו"ם, בגלל העבודות הדתיים שבמקומות אלו.
בתוך בני העם היהיודי שימשו חילוקי הפעלות בנוגע לתכנית אותם. יודעי דבר ברכו על הצוואה, אולם נעבר לכך התנגדו לרעיון מטעם ויתור בנושא חלקים מארץ ישראל. הערבים לעומת זאת דחו את אותה התכנית כמעט מכל וכל, ועל גבי רקע התנגדות את זה פתח מלחמת השחרור.
* * *
כ"א בכסלו:
לאורך אזור נוסף התחולל מלחמה רק אחת בני העם היהודי בישראל לכותים.
הכותים שיש משפחה שהתגיירה ואינו קיבלו עליהם את היהדות באופן יסודי, ולאחר שהתגלה שהם עדיין תושבי אלילים (מצאו פסל בצורת יונה בראש שיש ברשותם בהר גריזים), התקינו חכמות שאנו נחשבים כגויים לכל דבר. אָדוֹם מאבקי כח, ניסו הכותים לנקות אחר אזור המקדש כל היהודים שיטה הודעה לאלכסנדר מוקדון, ששלט באותה תקופה בחלק זה הנקרא הטבע, ושכנעו אותו שייתן לו את אותו המקום של חלל המקדש בהר בתינו. כעבור שנודע לכהן הגדול- שמעון הצדיק, שהיה משיירי כנסת הרצינית (קבוצה הנקרא 120 מבריקים שחיו מתקופת בניית חדר המקדש הבא, וקבעו תוספים רבים בעם ישראל- כמו למשל נוסח התפילה), הנו לבש אחר בגדי הכהונה ויצא בעלי נכבדי ירושלים לצורך אלכסנדר. כשהתקרבו לשיירתו מסוג אלכסנדר שאל המלך את כל מלוויו הכותים "מי אלו"?, אמרי לו: "היהודים שמרדו בך". כשנפגשו השיירות וראה המלך אלכסנדר את אותו שמעון הצדיק, ירד ממרכבתו והשתחווה לקבלן. התקינו לטכנאי מלוויו אודות מה אתה משתחווה לעובד זה? אמר להם: אחר תמונת דיוקנו הייתי שם לב בזמן שאני יורד למלחמה ומנצח. אחרי ששמעון הצדיק הסביר לאלכסנדר שהכותים הטעו את החפץ להבין שהיהודים מורדים שבה, החזיר המלך רק את מקום המקדש לרשותם ונתן לנכס רשות להעניש את הכותים. כשהגיעו להר גריזים חרשו אודותיו וזרעו את החפץ, כמו למשל שתכננו הכותים לעבור לביתך המקדש. את אותן עת זה כ"א בכסלו, התקינו היום מקורית זכר להצלה של חדר המקדש.