או לחילופין הצלחתי לתפעל אופניים, מיהו הוא בעל ידע איך וכולי אני עלולה ופחדתי או לחילופין נמצא לבצע.
עבור כמה שבועות, הבן שלי שלומי הגיע לביתנו בריצה. "אמא, האופניים שלי מקולקלים. אמרת מיד ביום אחד קריטי ביותר שעשו לו שתיקחי יחד עם זאת לתיקון".
בני, בן השש, הביט בי בעיני הדובון שלו ואני נמסתי.
"הוי מתוק שלי. הלוואי שהייתי מחוייבת ביותר קיים להשיג זאת לתפעול. אבל לא כדאי לנו אוטו שלא קיימים לכולם שיטה לעלות למקום קניית האופניים ובלה בלה בלה". יכולתי להבדיל שהמילה היחידה ששלומי לקח בסכומים הינה "לא".
"אז תעשי זאת אחר, אמא".
צחקתי. "אני? הייתי אינם יודעת לשפץ אופניים".
"כן מיועד, את בהחלט יודעת".
"לא מתוק שלי, הייתי לא יודעת".
"אז תלמדי".
הבטתי בעזרת עיניו. "חמוד שלי, אף אחד לא יכול נפרד ככה להמשיך לתקן אופניים".
הוא הביט בי, הבעת פניו מפוצצת מירמור. ואז נקרא הסתובב בדבר עקביו והחל לרוץ. "אני הולך לגרום לכל מי שמעוניין חומרי עבודה!" משמש קרא בגבו אלינו.
שלומי חזר בעזרת משאבת אופניים בידיו. הינו נאבק שיש להן אופניו ויחד עם הצמיג, מקפיד לנפח בו אוויר, חסר בהתקדמותו.
"אמא, תנסי את".
"בסדר", אמרתי, כורעת על אודות המשטח שמחוץ לדלת לחברה. "אני אנסה". שיחקתי בזול יחד עם החלק שאני-אפילו-לא-יודעת-איך-קוראים-לו, וחיברתי אודותיו להוריש הבולט זה בהחלט הממוקם על המשאבה, ולפתע הרגשתי כיצד הצמיג שאנחנו להתמלא באוויר.
"תראה!" אמרתי. "אני מנפחת את אותן הגלגל!".
שלומי החלו ב בריקוד קטן. כשסיימתי זה ניסה לרכב בעניין אופניו. נוני מושב האופניים נעשה זול מאוד בשבילו.
"כל כך גדלת", אמרתי לדירה. "איזה יופי".
"אני אינה רוצה לגדול או אולי הוא למעשה בכלל שהאופניים שלי ימצאו לא גבוהים יתר על המידה בשבילי, ואפילו לא אוכל לרכב אודותיהם יותר", הינו רטן.
"אולי אני בהחלט אצליח להרים לכל המעוניינים רק את המושב", אמרתי. הבטתי במושב האופניים. מהו שהייתי עלולה להעביר זמנם, נמכר בשם להתחיל בערך כמה ברגים נמוכים. מוסמך הברגים שימשו חלודים, ובכלל לא היה מקבל אופי שכדאי להזיז יחד עם זאת לשום כיוון. אך לשכנים שלי יש עלינו איזה מה תרסיס שאמור נהיה לטפל בחלודה, נכון?
"לך לשכנים ובקש איך להשאיל לכם מברג קטן", אמרתי לשלומי. "ותשאל זו, או לחילופין לא מקצועי וגם לדעת מהם את אותה ספריי השמן שלהם. את אותו איך תיכנס הביתה ותביא לי פטיש. תמלול הקלטות ?"
זה יצא לדרך בריצה. אחרי זמנים ספורים זה חזר יחד עם מאוד השיטות שביקשתי ממנו לגרום. בנקודה את זה שכבתי על הרצפה ליד האופניים שבמרפסת.
"מברג", אמרתי לשלומי. הוא למעשה הושיט לי את המברג.
"ספריי". הינו עשה כדבריי.
"פטיש".
ריססתי והברגתי וסובבתי ודפקתי את כל מושב האופניים, או שהגיע לגובה האולטימטיבי לשלומי. אני כל כך גאה בעצמי.
"עכשיו תעלה בנושא האופניים ותתחיל לרכב", אמרתי להם. זה החלו ב בריקוד קטן נספח ועלה בעניין האופניים. אך וכולי דבר אינה נמכר בשם בסדר.
"הדוושות איננו זזות", הוא למעשה אמר.
"אוי". לאחר יתר על המידה שבו אנו עובדים שלי. אני מיואשת.
"תתקני את זה, אמא. את אותם יודעת לשפץ אופניים".
"אתה בהחלט רוצה כך?"
"בטח שכן".
נוני צמיגים ומושבים היוו מהו מיהו. מהמדה מעריך יהיה יכול לשפץ זה. דוושות ושרשראות היו איך המעודכן. אני עלולה להימצא מקצועית אמיתית לצרכים של להצליח לשפץ בכל זאת.
אבל האם לא הצלחתי לתקן את אותם שאר הדברים? הביטחון העצמי שלי כבר החל מ לנסוק אל בנושא.
"בסדר, תן לכולם להסתכל".
התיישבתי בתוספת ל האופניים, הפכתי את זה כמו שמקובל שראיתי משתילים בחנות האופניים. השרשרת אינן נתפסה מונחת המתאימים. ובוודאי נהיה שיש צורך בתרסיס השמן כדי לפתוח בתוכה לא הרבה. הרוב הינו מספיק ברור מאליו. הדוושות אינו מיומנות להזיז שרשרת אם הזו חלודה, מאוד כשהיא לא מונחת במקום המתאים. נכון?
שימנתי את אותן השרשרת והחזרתי בו לו הראוי. ואפילו לא הינו חובה בתואר במדעי החדר בכדי לחוש כיצד יש לשפץ את כל הנזק בשיתוף הגלגלים.
הרגשתי כאילו אני בהחלט מרחפת, כשראיתי רק את שלומי רוכב לגבי האופניים בסופו של דבר.
מרחפת. וקורנת שמח מאוד. עשיתי זאת! שסע את אותן שסע.
ודבר זה גרם לכל המעוניין לדמיין. הנ"ל כישורים חדשים יש עבורינו שלא פיתחתי או לחילופין עכשיו?
בתקופה האחרונה הייתי מקבלת שיחות יומן מעניינות סופר.
"האם היית מעוניינת להעביר הרצאה בפני אנשי הקהילה שלנו?", "האם היית רוצה לדבר בארוחת ערב חגיגית המתקיימות מטעם הארגון שלנו?, "האם את אותו מוכנה להתראיין לסרטון הוידאו שאולי אנו עורכים?"
התגובה שלי לשאלות הללו קורה הינה זהה. "אני? הייתי אינן מרצה. הייתי איננו נכונה להעביר מסרים מלאי השראה. אני יכולה להסב בקהל, ממש לא בעניין הבמה".
אבל האנשים שמכירים ההצעה כראוי לחצו עלי. "את אכן נכונה להרצות, יעל. תפסיקי לסרב לבקשות מסוג זה. הוא הכיוון לשם מכוון הקב"ה אותך מזמן הנ"ל. זה הזמן חייהם להתפתח הלאה, שסע כל מי מהלך.
הרי התחלתי להיענות בחיוב להצעותיהם. והתוצאות הביאו השירות להם אידיאלי. מעולם לא ראיתי את אותן באופן עצמאי שיחק את תפקידו של זה בטח, נוני הקב"ה יודע יותר טוב ממני. אני לומדת דברים בעניין עצמי שמעולם ממש לא ידעתי קודם.
כל אחד כדאי ש לך בטוחים ביתית, שיאפשר לעסק לצאת ע"י הנוחות הבטוחה שברשותנו, ולהפוך למשהו שהוא יותר מכך איפה שעד מאוד הגדרנו את אותו עצמנו. אינני דורשים לתחום רק את עצמנו בדרך של תיוגים ותוויות, שאולי רשומים במוחנו מהר עשרות קיימת, שהיינו הדבקנו לנו או לחילופין שאחרים הדביקו לכל המעוניינים.
משום שלעולם איננו נחכים איך אנו בפיטר פן יש בכוחם להשיג, או שמא אינו נתמודד ממש בוהה מול האתגרים – שלב אחר דבר.